מִשְׁנָה

… חכמי ישראל הקדמונים ז"ל נחלקו לשלש כתות בחיבוריהם ולא בידיעותיהם חס ושלום. כי דעה אחת מיוחדת הייתה להם בידיעת השם על פי השם המפורש. אבל חיברו שלשת מיני חיבור בפירוש [בידיעת] התורה על סדר המצוות. והם: חיבור המשנה שחבר רבינו הקדוש, והתלמוד הבבלי, והתלמוד הירושלמי. ואע"פ שהיו שם מחברים אחרים שחיברו ספרא וספרי ותוספתא וברייתא וכיוצא בהם הכל נמשך אחר אחד מן השלשה שרשים הנזכרים. וכן המדרשות והאגדות ודומיהם. וכולם דעתם מיוחדת שווה בעשיית …

ודע כי המצוות כולן יש להן שתי תכליות כלליות. ומפני שהם קשורות זו בזו לפעמים באה בדברי התורה והנביאים והכתובים ובמשנה ובגמרא ובמדרשות ובאגדות ובכל חיבור שחיברו רז"ל מרבינו הקדוש עד רב אשי עם הסכמת מי שקדם להם או מי שהיה בדורם או מי שקבל מהם ונמשך אחריהם עד היום, האחת במקום האחרת. כדי לכלול כל אחת מהן בחברתה ולפעמים באה לבדה בעבור עצמה לבלתי הורות על חברתה. ולפעמים באה להורות על שתיהן. וזה הדבר הוא נמשך בהמשך המידות הנקראות חכמה ובינה ושם שתי התכליות הנזכרות אהבה ויראה. כי זו היא זו וזו היא זו וזו מתחלפת בזו. עד שבאה זו במקום זו.

… הידיעה הפרטית במחלקות הלשון כי הפרטים בשום חכמה אין להם תכלית. אבל נבקש ממנו שיהיה חכם כנזכר עד שיהיה חכם ואמיץ בו במשא ובמתן עם חכם אחר עד שתהיה חכמתו בו ניכרת לחכמי המקרא בדרכי הקריאה ובהבנת הדברים בהם. וכזה יבוקש ממנו בדרכי המשנה והתלמוד והדרשות והאגדות מפני שהקבלה בנויה עליהם ושם רוב ראיות אמיתתה. ואם למד חכמה פילוסופית אחר המקרא והתלמוד הנה יותר שלם ויותר ראוי ומובן והגון לקבל הקבלה אחר שלמות טבעיו ואחר שלמות מדותיו הטובות והנהגותיו …

… ותומכיה מאושר והכיר כי האמת ואפילו אם היא כנגד מחשבתו היא ראויה שתאמן מצד היותה אמת. ובקש אחר כל אלו המדות הטובות ודומיהן להיותו מכלל אותם השלמים שהוציאו שכלם מן הכח אל הפעל. וחתר לדעת באיזה דרך ישיג זה אם על פי רוב למוד מקרא או משנה או התלמוד או החכמה או הקבלה. ושאל על זו שאלה למקובל שעבר בכל על כולן ואמר לו רבו בזה דע כי כל הלימוד שקדם לקבלה היה כדי להגיע אל הקבלה כי היא ראשית כל החכמות ואחריתן. ואם יקבל התלמיד זה הדבר מרבו אז ראוי להתחיל …

הנתיב השני כולל הבנת הקריאה בפירושים רבים אבל הכולל אותם הוא שהם מתגלגלים סביב גלגל הפשט ומקיפים בו מכל צדדיו, כענין המשנה והתלמוד שהם מגידים ביאור פשטי התורה, כענין ערלת הלב שהתורה צותה למול אותו. שנאמר "ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים י' טז'). ולפי הפשט לא יתכן לקיים זו המצוה לעולם אם כן צריכה פירוש והוא כמו שנאמר "ומל יי אלהיך את לבבך" וגו' (דברים ל' ו'), ובא …

… היצור שבנמצאים ומה צורך לחכמת חוקרים או למחשבת חוזים במקום שאפשר להשיג כוונת השם וסתרי המציאות על פי התורה המאירה כל מחשך שבלבותיהם של בני אדם. ועדיין אני אומר יותר מזה שדברי הנביאים והכתובים ברוח הקדש, ודברי המשנה והתלמוד וההגדות הכל מפורש בתורה ליודעה ומכירה באמת וגם בה כל הלשונות כמו שכל זה בכ"ב אותיות כן הכל בתורה. ועניין המשכן הכולל הכל לעד נאמן (....) על דבר השם במקדש (..) כתיב "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת …

דע כי זה הדרך יגלה לך נתיבות מעשה בראשית וידריכך להשיג עוד מהלכות מעשה מרכבה. ודע באמת ובאמונה שאם לא תדע אלו הדרכים הנקראים בכלל צירוף האותיות ואפילו אם תדע ארבעה ועשרים ספרים שהם תורה בכללה. ותדע ששה סדרי משנה גם כן על פה וספרי וספרא וכוליה תלמודא עם פירושיהם בגירסא על פה בכללם בפרטי פרטיהם, לא תוכל עם כל זה להגיע אל שום מדרגה ממדרגות הנבואה עד שתלמוד צירוף האותיות ונתיבותיהם. ואע"פ שעם כל זה כבר תהיה מכלל הצדיקים ומכלל …

… ענייניהם, איך לא יקרה במה שבעליו מודה שהוא חיברו מרוב חכמתו אך לא צווה בנבואה לכתוב דבר מכל מה שכתב. ולא עוד אלא שהוא בעצמו מודה שהוא נאסר עליו לכתוב. וכוונתי בזה הפרק על תורה שבע"פ, אשר חבר רבינו הקדוש ע"ה, הוא ר' יהודה הנשיא אשר חבר המשניות כולם. ובאו אחריו חכמים גדולים וחלקו אלו על אלו מחלוקות גדולות על דבריו. והתולדות אשר חבר ונולד מדבריו נקרא גמרא, הוא התלמוד בבלי. ואחרים חברו תלמוד ירושלמי ובא אחרי זה רבינא ורב אשי וסדרו מה שנכתב על המשניות …

… וכבר בא כיוצא בו כמו שנאמר "אל תעלני בחצי ימי" (תהלים קב' כה'). ועניינו בעודי בכוחי לקבל צורת השכל ולהוסיף תמיד אל תסלקני מן העולם. וכבר ידעת איך אמרו על עניין הלימוד לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא ושליש במשנה ושליש בתלמוד. והקשה בזה ומי ידע כמה חיי. וכך ראוי לומר הנה ומי יודע כמה הם חצי ימיו של המקבל והלא יותר ראוי למסור הקבלה לזקנים מזולתם. והלא אמר הרב שכבר מנעו ללמדה לבחורים מפני רתיחת הדם החיוני עד שיתישבו הליחות הנותרות …

… התיבות עד שיכירו לקרוא הפסוקים. ומחבור הפסוקים ידעו הסדרים והפרשיות עד שיעלה כלל כל הספר וידעו זו אפילו בפרטיו. וידוע שאחר שידע הנער קריאת ספר אחד קל עליו לדעת קריאת שאר ספרים הדומים לספר ההוא מכ"ד ספרים. וכך יקרה בכל למוד בין במשניות בין בתלמוד בין בהגדות ובמדרשות בין בתוספות בין בחכמות בעצמן ואפילו במלאכות בעצמן. שיתקרב כל מקבל למודם אל הידיעה במה שהוא קרוב אל מה שלמד. ויתחילו לעולם עם הלומד בעניינים הקלים בכל מין ומין ממה שלמדוהו. ואחר כך …