מֵנִיעַ רִאשׁוֹן

… ואין ספק כי הארץ שפל המקומות והיא הנקודה האמצעית, ושמי השמים גבהי הגבוהים והכיסוי המכסה את הכל. כלומר גבנונית הגלגל המקיף בכל, הסובב סביב הארץ הוא גובה כל המקומות, ואין אחריו גוף כלל לא מניע ולא מתנועע אבל גוף הגלגל ההוא הוא המתנועע הראשון, והתחייבה מתנועתו, שהיא התנועה היומית הממהרת מכל התנועות, תנועת כל מתנועע בתוכו, ומנוחת נקודתו שהיא מרכז הארץ בכללו, והיה המשכן אחד והשוכן עליו ומשפיע טובו וחסדו בו בכללו ובכל חלק מחלקיו. וזה חייב היות …

ואם כן זה מופת שהמניע הראשון הקרוב למחשבה והמעורר תנועתה לבקש המבוקש, הוא הרצון והמחשבה שניהם דבר אחד, כי לא יפרד זה מזה ולא ימצא זה בלא זה. אלא שאנו יודעים שהרצון מתעלה בכל מעלותיו, עד הגיעו אל מעלת החושק שהוא תכליתו, וגם לחושק בעצמו מדרגות אין קץ. הנה הוא כצורה למעלות …

וזהו סוד גלגולו וסבובו ומחזורו של כל המציאות הנגלה והנסתר. והוא התגלגלות וחוזרת כל נמצא חללה תמיד מכח לפועל ומפעל לכח. בזה הצורה כתוב בספר ממנו תמיד מופעל לכח, לכח ארבעה ארבעה וארבעה חמשה, הוא ארבעה ארבעה. ואמנם חמשה הוא הוא סבוב ארבעה, ההוא שמחה כי אדם אצל עצמו. ואמנם כלי חמשה שהם כלי שמחה, אשר התחלתם שנים הם סוד החשק. כי סבוב החושק הוא המניע כל המתנועע הראשון בעצם. ואין חשק בלי ציור, ואין ציור כי אם לדבר מצייר משיג בהכרח, וכל חי מצייר וכל מצייר חי.

… השמחה. והוא אשר עת שימעול בדבריו ובכה, יקרא בהפך המדה הטובה להפעל, שחשבה בה לקבל הציור המוליד האנחה שהיא הפך השמחה. וכן בלא ספק כשאדם מברך את חברו לשמוח ומוליד חשק בלב, המוכן בכוחו לקבל הפועל בעת ההיא, והחשק בדבר הוא המניע הראשון. ולכל חושק חשוק וידוע לא יצוייר עניין הברכה ומהותה בשומעו הדבור והברכה בהסכמה, לא יתכן שיתפעל לעולם, לא לפעל שמחה בברכו אותו, ולא לפועל דאגה מכעסת בקללו אותו. וע"כ יברך או יקלל איש את איש בלשון בלתי מוסכם …