מִשְׁפָּט

… דין עני ואביון, ולא שום מעלה זולתו) ואם אתה קורא ידיעת השם דבר אחר חוץ מזה לא נאמין דבריך. וכן ירמיה אמר כשרצה להודיענו ידיעת השם ואמר, "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידֹע אותי" אמר בסופו "כי אני יהוה עשה חסד משפט וצדקה בארץ" והשלים לאמר "כי באלה חפצתי נאם יהוה" (ירמיה ט' כב').

והנה גלה לנו חפצו והודיענו שמעשה החסד והמשפט והצדקה הם ידיעת השם. ובם נדעהו ולא בזולתם. וכן אמר כל חכם וכן פירש. (עד כאן טענת "התלמודי")

ולפיכך חילק "ספר היצירה" כל החכמות אל שלשה ספרים וקראם בחילוקו ספר ספר וספור. ואם לא ידע אדם חכמת השיעור והמספר איך ישמר מצוות "לא תעשו עול במשפט במידה ובמשקל ומשורה". ואיך יהיה לו כל דבר משוער בשלמותו באומרו על זה מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם. וכאומרו לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה. לא יהיה לך בביתך איפה גדולה וקטנה אבן שלמה וצדק יהיה לך. איפה שלמה וצדק יהיה לך. ונתן טעם לזכור זאת השמירה ואמר למען יאריכו ימיך על האדמה אשר יי אלהיך נותן לך.

… ובסוף המוח. וכך היתה כולה בכבד בראשו ובתוכו ובסופו. והיתה כולה בלב בתוכו ובסופו ובראשו. והיתה במוח בסופו ובראשו ובתוכו. וזו היא חכמת סדר הצירוף האלוהי להשיג ממנו מהות האדם בחיובים ובשלילות ובמשלים דקים ובחידות מורות חוקים ומשפטים צדיקים וסתרים עמוקים ומהם תושג קצת המערכה האלוהית בסדריו השלמים ותתאהב חכמתו ותובן בשלילות לא בחיובים. ויהיה לב זה האדם העני העניו השפל שמח בחלקו עם היותו אדם בן אדם וישמח קונו עמו בשכבר קנהו קניין שלם מעת התחכמו.

… ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו" (תהלים פה' יא'). ועל שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח' טז'). והאמת כוללת המעלות השכליות, והשלום כולל מעלות המדות, והמשפט הוא משותף משניהם ויקרא משפט צדק ומשפט אמת וגם משפט שלום. ואחר שהודעתיך זה בכלל בקצור אדבר במה שכוללות עניני שאר הפרשיות העשר אשר הבדלנו מהן השתים הראשונות ויחסנו האחת לאדם והשנית לנח. ואם כן ניחס השלישית לאברהם ואחריה נמשכו שתים הרי הן שלש ושתים הנה חמש פרשיות. …

… יג"ר עם ע"ד ותמצא גיד רע וסודו ממזר הזרעה זה הרע זה הוא הרע רמז לרעה ערלה. שתף עוד ג"ל עם שהדות"א ותמצא תאוה דשגל וסודו תאות המשגל כי בה קשר לבן כחו של יעקב. והעד אמרו לו "אם תענה את בנתי ואם תקח" וגו'. ועל כן ייחס המשפט לאלהים באמרו "אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בנינו" וגו'. ועל כן אמר "וישבע יעקב בפחד אביו יצחק" שהיא מדת הדין. והנה יום הדין לעד עד יום הכפורים שהוא אסור בתשמיש המטה שגם הוא אחד מחמשה ענויים ואין שם יום אסור כזה לכלל ישראל זולתו בכל ימות השנה מן התורה …

… דלא תיבין לא מזכה. וזכר בזו סליחה ובזו שם זכות ובהזכירו שם תשובה לתורה הוא סוד הבינה בה ושאין זכות זולתה. והז' עם היותה מדת הדין גמורה והיא פוקד עון אבות על בנים לד' דורות, היא ג"כ משותפת עם יושר וצדק. כאמרו "ושפטו את העם משפט צדק". ויש לדבר הרבה במדות כי הם עקר הידיעה ושורש ההשגה והסליחה אחר התפלה והשבועה על הכוונה ועל הענש הכל בדין. כאמרו ית' "וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְהוָה אֶת כָּל הָאָרֶץ: כִּי כָל הָאֲנָשִׁים …

… ככה את אלה להקריב אשה ריח ניחוח ליהוה". וכן זכרו הגר ואמר בסוף זה העניין "הקהל חקה אחת לכם" וכו'. ואמר עוד "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם". בא להודיענו כל זה כי מה שהגיד לנו ית' מסוד הקרבן שקראו בג' שמות חקה ומשפט תורה שסודם חתם קו"ר פ"ש הה"ט וביאור סוד צירופם קרפוש החטה מת וכן קרפוש המטה חת, וסוד קרפוש זרע בלשון יוון. היתה הכוונה בכל זאת להראות עניין שיתוף הגר עם האזרח והכנסו תחת כנפי השכינה אחר היותו מכלל הקהל. וזו …

… שקר". וכל העניין ההוא הנמשך עמו זה וכיוצא בו מן הצעקה על המנהיג שבסיבתו באה רעה תחת טובה, אין בזה עול לצעוק וכל שכן למי שמיעד מכות ועושה אותות ומופתים להאמין בדבריו על ביאתם והעם רואים ההפך אחר המופתים. שאין ספק שהדין אתם להיותם אומרים לבעלי האותות "יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנו". ולפי שהיה הדין אתם בזה, ראה משה בעצמו שאין לו שום טענה עליהם …

… והנה ג', והפכם  מנחילין ולא נוחלין והנה ד' והבינם. ומאמר האומרים שהיודע שם בן מ"ב אותיות נוחל שני עולמות העולם הזה והעולם הבא, תבין סוד הנוחלין והמנחילין והנחלות כולן לפי דרכי סתרי התורה והמצות והנבואה ומשפטי התורה ומצותיה הם כולם דרכי השם באמת, והם שראויים להאמין שבהם תושע נפש כל שומרם. ועל כן נאמר על זה "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבות מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ".

… השכלי נותן שתמשך קבלת האמת זמנים אין חקר להם, מאחר שנודע שעל שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום. ואמנם אם תהיה האמת נעדרת הכל נעדר, ואם האמת נמצאת הכל נמצא. ועל זה התחיל בה הנביא באמרו "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח' טז'), וכן כתיב "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהלים פה' יב'). וכל התורה מלאה מראיות על זה ואין האמת נודעת כי אם אחר טורח גדול והשתדלות חזקה בחקירת החכמות האמת מסתתרת תוכם. ואותן החכמות העמוקות …

… דומה למדת העשר כי היא התפארת. והעשירים מתפארים בעשרם שנרמז בו אמרו בכל מאדך במדה השלישי כלומר בכל עשרך. וכן החכם היודע האמת מתפאר בידיעתו והוא העשיר האמיתי השמח בחלקו. כי האמת לחכמים בדמות העשיר לעשירים. והמשפט היא מדת יצחק ושמה מדת הדין והיא דומה למדת הנפש המהוה את כל הגוף ומתכונת תאריו כמדת אלהים המהוה את העולם כמו שהתבאר בראשית היצירה. ועל כן נרמז אמרו בכל נפשך. ומשפ"ט שוה עם הנפ"ש ה' נפ"ש ו' משפ"ט. והשלום הוא ענף נמשך ממדת החסד שהיא …

… אוני" (שם ג') בכור השבטים, שנאמר "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי" (שמות יט' ד') כלומר למעלה בעבודתי, כתרגומו לפולחני, "כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפו יקחהו ישאהו על אברתו" (דברים לב' יא'). אמנם צורת האדם היא צורת המשפט והדין "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל" (בראשית מט' טז') והוא עיקר נשיאות הכסא, וע"כ נכללו כל צורות החיות  בצורתו אשר ההשגחה בו חזקה מכלם, וכן נאמר "וזה מראיהן דמות אדם להנה" (יחזקאל א' ה'). וכבר פרשתי לך עניין …

… משור לכרוב מפני ששכינה במערב. והנה מנוגה האש אשר ממנו יוצא הברק המאיר נולדו ד' חיות אלו, שהם חיות אש ממללות, וכן נאמר "ומתוכה דמות ארבע חיות" (יחזקאל א' ה'), כמו בתוך המחנות ששם עיקר האש המברקת המאירה. והנה חשן המשפט תוך ד' טורי אבן, כי אבני השהם ואבני המלואים לאפוד ולחושן והם הם לצורך האפוד והחשן, והם על לב אהרן בזכרון תמיד והוא תוך הארבעה. וב' אבנים בונות ב' בתים, וד' טורים ד' דגלים, וד' טבעות ד' פעמות שהם ד' רוחות וד' יסודות ד' …

… השנה. זכתה להיותה קרובה כבנים, נגזר עליה או לצאת מעבדות לחירות בניסן, כאומרינו "אם כבנים" וגו'. לא זכתה, אבל היא שפחתה ודומה לעבדים אינה יוצאת עד בא תשרי אחר, כאומרינו "אם כעבדים" וגו', ועוד עומדת בדין. אם כן היא גזירת המשפט מתשרי והפעולה מניסן. והנה שניהם נקראו אצלנו ראשים. והסוד היות תשרי שהוא ראש למולד הלבנה, שהוא יום ר"ח, גם הוא יום ר"ה, שהשנה לשמש והחדש לירח, ועם זה הנה ר"ה ראש של מהלך השמש מצד חד, והוא הצד הנזכר. והיות תשרי בו כח הירח …

והנה כל אדם נוצר בשתוף ג' דברים אלה, ר"ל טבע רצון ומקרה, וכן הפסדו כפי מיתה טבעית ומיתה רצונית ומיתה מקרית. והרצונית לבדה היא שעליה הדין והמשפט, כי הטבעית כמיתת זקנה וכיוצא בה. היא כשהיסודות מתקלקלות בטבע גמור, שאין הנפש סובלת חברתם יותר ונפרדת מהם והולכת לה, ואז שב הגוף שהוא חי בעדה-מת. וגם כל מות זהו דרכו בעצמו, אלא שיש פעמים שקלקול היסודות …

… ונכרים ונודעים מסתרי התורה, וסוד משפטם כסוד מאזנים וסוד חוק לשונם, "כי המשפט לאלהים הוא" (דברים א' יז'). אמנם "מות וחיים ביד הלשון" (משלי יח' כא'), על כן אמ"ש יסודו כף זכות וכף חובה, ולשון חק מכריע בינתים. כי סוד המשפט מדת הדין ומדת הרחמים. והם שתי כפות מאזנים לפי שקול הדעת, הנקראים כף זכות וכף חובה, ואם אינם שוים מה משפט הוא זה. אמנם המשפט הוא להיותם שווים כקרני טלה, אם כן סוד שווי הוא בשני הזמנים בשנה לבד, והם תשרי וניסן כמו שזכרנו.

… מציאות רע כמו שהוא אצל שאר העם שאינם שומרים זו המצוה כלל. ועל כן אמר "ועת ומשפט ידע לב חכם", רוצה לומר ששני העניינים שבהם נחקק ונחתם הכל, שהם עת ומשפט. כמו שנאמר "ועת לכל חפץ תחת השמים" (קהלת ג' א'). ומעניין "חשן המשפט" (שמות כח' ל') יתגלה עניין המשפט, "כי באש יהוה נשפט" (ישעיה סו' טז') ושומר "צדק ומשפט מכון כסאך" (תהלים פט' טו'). ומזה ידע לב חכם מהות הלב שהוא בעל העת ובעל הדין. וידיעת מהות הלב מביאה לידי ידיעת מהות העולם השפל כולו בכלל, וממנו יעלה …

… מופלאים. ומי שלוקח לו מהמדות מדה אחת וממליכה על כל מדותיו כולן באותה המדה הוא נדון בהשגחה מהשם. כאברהם במדת החסד, וכיצחק במדת הפחד, וכיעקב במדת האמת, וכמשה במדת הענוה, וכאהרן במדת השלום, וכדוד במדת הגבורה, וכשלמה במדת המשפט. כמו שהעידו הכתובים על אלה הנזכרים ע"ה שהיו שבעה רועים והם עמודי העולם בשבע מדותיהן. ורבים מהנביאים והחסידים והחכמים והצדיקים שנמשכו אחר אלו הדרכים הנזכרים והיו להם מדות ממוזגות בינם ובין בני אדם ובינם …

… אחריהם בחיוב גמור. והזהירות שאחר הידיעה והשמירה בטהרה הם עניינים מורים שישמור אדם עצמו אחר שידע את השם בשם למען חייו מבלתי היותו מהרהר אחר מדותיו בשום פנים. ואפילו אם ראה בעצמו או בזולתו בכלל או בפרט דינים שונים ומשפטים מעוותים לפי מחשבתו הקצרה, שאין כל מה שהוא רואה בעיניו או מהרהר עליו בלבו או חושבו מצד הספרים כי אם יושר גמור ודין אמת ומשפט שלם בכל. ובעשותו כן כבר הצליח השם ית' דרכו בו ואשריו ואשרי חלקו ואשרי רבו שלמדו תורה ואשרי הוריו ויולדיו …

דקרתי בחרבי לבות מכחישו וחנית לשו-ני היה שמו אשר בו הרגתי מכחישיו וא-מית אויביו במשפט צדק:

היום הבא יום הדין הוא ויום הזכרון נקרא ועת המשפט הגיעה וזמן ה-קץ תם ונשלם השמים יהיו ארץ והארץ תהיה ש-מימיית כי אלהי המשפט יהוה שמו ודינו דין אמ-תי ומשפטו ישר:

… ויפתח פיו עלי ויאמר קול רם: אשרי צמח צדיק ואשרי הוריו ומוריו ואשרי העם הבא אתו ואשרי האנ-שים הסרים אל משמעתו וברוך יהוה אלהים אלהי ישראל אלהיו אשר ברכו: ברכת עולם ברכתו כי ממנה הכל נהיה וחן וחסד סביבה וצדקה ומשפט תוכה וחצי רחמים קשתה מורה ועל דם הלבבות חרבה מניע: גבור לבך פרח נטוע בעדן ציץ צומח ממרומי מרום אשר מלחמתי נצחת ודמי מצחי וטבעם וצבעם הפכת ועל כל נסיוני מחשבותי עמד-ת: דיו גדלת ועל דיו תתגלגל אות קדשת ועל יד …

… הפרט, חייבה להם הדעה הראשונה ההיא הכללית להיות מאמיניה אומה אחת נמשכת במציאותם. כי האומה הראשונה היא עניין קבוץ בני אדם ושמירת הסכמה אחת מועילה לכלל. ואע"פ שיתחייבו ממנה נזקים לפרט בעניין מן העניינים כמו המשפטים והחקים שהם טובים לכלל ורעים לקצת הפרט, כלומר לרעים מבני אדם. שאם רצח והדין נותן שיתלה הרוצח הנה זה הדין טוב לכלל שאין הכל רוצחים, ועל כן הכלל שמחים כשיהיה הרוצח תלוי. שכל אדם אפשר היותו רוצח או רצוח, אבל יותר אפשרות ויותר קל להיותו הרוג מהיותו …

… עמה. והעד שכבר אמר לפני זה "אמרתי ימים ידברו ורב שנים יודיעו חכמה: אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם". זה ביאור "לא רבים יחכמו" כלומר מונעי החכמה הם רבים. ואמנם אומרו "וזקנים לא יבינו משפט" הוא סוד גדול, כי עניין משפט הוא כבד מאד להבין אמתתו. והמצוה הראשונה שנצטוינו אחר החוק הוא עניין משפט, כאמרו "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו" (שמות טו' כה'). ופירשוהו חכמי הקבלה ואמרו, שבת ודינין במרה איפקוד. ואמנם חק שבת הוא להעיד על הבריאה שכללה עניין חמר …

כבר רמזתי רמזים מעולים בעניין השופע מהשם ית', ואיך השפע ההוא נשפע על דרך משפט וצדקה, ומדות רבות אחרות פועלות על פי השפע ההוא באחד המיוחד הבא מאתו ית', שמשתנה לפי המקבלים לא לפי שפעו, כאשר המשיל הרב בתארי האש. והמקבלים לפי רוב שנויים קבלו השפע בשינויים כעניין דמות המים המרוים כמה מינים …

… בפעולת ראשו ופותח שערי הדין בפעולת זנבו. ועל כן סוד תורה תרי"א, שים עמו ב' הרי הוא ברית"א שעל שניהם הבריות נידונים. ומפני היות התלי בעל ראש וסוף חויב להיות תוכו ר"ל פנימיותו, שהוא הכח המנהיגו בצורת נפש לו. והוא צורת דיין כמו לשון הפלס שהוא המכריע בין ימין ושמאל. ושם המדה הפנימית על כן "עולם חסד יבנה" "וצדיק יסוד עולם". ועל כן נמשכו הספירות בסוד היום, מראש השנה ועד יום הכיפורים, כלומר מיום הדין עד יום הסליחה שהוא יום הזכות לזוכים ויום החובה לחייבים.

… וכפי מעשיהם. כי כמו שנשתנו מזגיהם בטבע כן נשתנו מדות נשמותיהם בטבע. ואחר שיש דבר עם כל איש ואיש ממנו שבו יכול להכריח המדה, ואם היא מתוקנת לקלקלה, ואם היא מקולקלת לתקנה, ואם היא שווה להעמידה על שוויה, דין ומשפט ישר הוא לגמלו או להענישו על כל זה לפי מעשיו. ולולי שהמצות המפורסמות מגלות לכל איש שזה הכח והיכולת הוא בידו ותחת רשותו כרצונו, לא היה מן הדין לשפוט אותו בשום משפט בלתי המשפט הטבעי הנמצא לכל בעלי חיים, כמו שהוא עם בני אדם. ואמנם ההבדל אשר הבדיל השם …

… בסוד מזוזה. וסוד אלהינ"ו גלה הכל ואני אגלנו אחר שהשם גלהו והוא יכפר. יהו"ה אין לאו יהו"ה, כלומר המדות זו מורה וזו מכחשת. כיצד, חשוב שחטא אדם והתחייב כליה, השם שואל למדותיו שהם בדמות יועצים על דרך משל, ושואל לימינו תחילה, אשר צדק בימינו ומשפט בשמאלו. שנאמר "צדק ומשפט מכון כסאך" (תהלים פט' טו'). ושתיהן נקראות מדת רחמים ומדת דין. וקורא לצדק אשר בימינו יהו"ה בשמו, וכאילו אומר לו יהו"ה ומחול לאיש ההוא החוטא החטא שחטא. ויהו"ה הימני עונה ואומר הין, כלומר …

ועל כן יהיה האיש שלם והוא לבדו ראוי למלוך כמו שאמרו הפילוסופים, איזה אדם ראוי למלוך ואמרו החכם או מלך שהוא אוהב החכמה. שאם המלך אינו חכם או אינו אוהב החכמה לא יבקש עצה מחכמים. ועל כן לא יוכל להעמיד ארצו במשפט כראוי כמו שנאמר, "מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה" (משלי כט' ד'). ואם המלך אינו חוקר ודורש כל דבר על בוריו מאמין השקרים מהרה ויתחיב מזה היות כל עבדיו שקרנים ורשעים. כמו שכתוב "(מלך) [מושל] מקשיב על שפת …

… (ישעיה ס"ג ט'). כאמרנו על נטילת לולב וגם מלשון נטילת ידים ונשיאות כפים, והבן זה מכל אלו הרמזים. ואמרו נשמתן של צדיקים, כבר זכר כי הנשמה ההיא הוא הדבר הנבדל אשר הוא שכל נפרד מתקיים בפועל תמיד בקיום עילתו. וצדק ומשפט הם לאל בלא ספק כי הם מיוחסים אליו בקרבה גדולה בטבע גמור לפי הנהגת המציאות. ואמנם סוד הבחירה ואמרו שבחר בערבות תבינהו מברכת התורה, "אשר בחר בנו מכל העמים". כאמרו "ובך בחר יהוה" (אלהיך) (דברים יד' ב'). וכן "ויבחר בזרעו …

והזהירו כראוי להיות זריז וחזק ואמיץ כנגד כל לוחמיו, והבטיחו שיצליח בעשותו כך. חזר וברכו בשם על מנת שישמע, ואמר לו בשמעך בקול ה' יהיה עמך. וקשר העניין וחזקו ומכלל ברכתו שינתנו כל אויביו בידו ושיעשה בם משפט. והשרש הורה שמציאותו היה עם האדם לנקום נקמת השם ממשכחי שמו. וזכר עמו שלשה תארים שהם הצריכים יותר מכל דבר ולא שתפם כלל, אבל שם כל תאר מיוחד לעצמו באמרו הגדול הגבור הנורא. ולא שם בהם ו"ו ולא שם אל מפני …

… כ"ד והנקודות אינם קבועות בהם אבל הם בלוחות מוכנות לקבל נקודות ומתוך הגלגול הם מתחדשות. ואילו עמד הסולם רגע קטון בלי גלגול היו כל קצוות הקוביות ריקנים מכל נקודה, אבל עם הגלגולים מתחדשים על פי הדין והיושר לפי המשפט האלוהי שבם שופט כל חי מדבר כפי מעשיו בגורל, והפור הוא לעד ולדיין על הגמול והעונש. וזהו הסולם הנקרא פלס העולם ומאזנים לאדם. וזהו העניין אשר הודיענו רזיאל והוסיף ביאור באמרו כי הפור יופל בין השמות ומתגלגל תמיד על פי הדין לדון בו הנדון. וכשתשתכל …

ודע כי שם ע"ב חקוק במח האדם ובחמה בעולם ובחכמה במדות שהן מדת יום ומדת לילה. ושם בן מ"ב חקוק בלב באדם ובלבנה בעולם ובבינה במדות שהן מדת רחמים ומדת הדין. ושם בן י"ב חקוק בכבד באדם ובכוכב בעולם ובדעת במדות שהן מדת הצדק ומדת המשפט. והמדות דנות יום ולילה על מות וחיים, ודנות אור וחשך על ברכה וקללה, ודנות ערב ובקר על טוב ורע. ולפי אלו השלשה עניינים זכר רזיאל שרפי קדש וחשמלי טהר ואראלי זהר. ואמר שהם רצים להבין מאמר, ואומר שהשרף שומע …