מָמוֹן

6 הפניות ב־3 ספרים

חיי הנפש

עמ' עח§103

הדורות וחכמי הזמנים נשקעו בהם איך לא ישקעו ולא יטבעו בם הבחורים והנערים והקטנים והנשים אשר טבעם חם ורותח ואין להם לב להשכיל מה שראוי להשכיל. והנה אנחנו רואים בעינינו רדיפת רוב חכמי תורתנו אחר השררה והכבוד וקובצים על ידיהם ומרבים ממון ומבקשים המותרות והם יגעים להעשיר ואינם חדלים מבינתם. ושכחו מאמר שלמה ע"ה שאמר, "אל תיגע להעשיר מבינתך חדל" (משלי כג' ד'). ואוהבים מה שראוי לשנוא ושונאים מה שראוי לאהוב, וכל מה שירבו מהעניינים השנואים לשם מוסיפים שמחה

עמ' פא§106

הדורות וחכמי הזמנים נשקעו בהם איך לא ישקעו ולא יטבעו בם הבחורים והנערים והקטנים והנשים אשר טבעם חם ורותח ואין להם לב להשכיל מה שראוי להשכיל. והנה אנחנו רואים בעינינו רדיפת רוב חכמי תורתנו אחר השררה והכבוד וקובצים על ידיהם ומרבים ממון ומבקשים המותרות והם יגעים להעשיר ואינם חדלים מבינתם. ושכחו מאמר שלמה ע"ה שאמר, "אל תיגע להעשיר מבינתך חדל" (משלי כג' ד'). ואוהבים מה שראוי לשנוא ושונאים מה שראוי לאהוב, וכל מה שירבו מהעניינים השנואים לשם מוסיפים שמחה

עמ' קו§143

ידעו להבדיל בין החיים ובין המתים, אבל יהפכו דברי אלהים חיים ויחשבו המות לחיים והחיים למות. מפני זה לא יבחרו בחיים אבל יברחו מהם ויבחרו להם חיי שעה ויתעסקו עסק גדול ויטרחו טורח גדול להמית עצמם טרם זמנם ולהנחיל לזולתם ממונם ואולי לשונאיהם או לבניהם, כדי שישיגו החיים הפחותים ההם אשר העת שולט עליהם ומאתו הם וכל אשר להם. ובסבה זו ישכחו חיי עד שכחה גמורה עד שובם אל החשך אשר ממנו נבראו ובסבתו באו. ועליהם אמר הנביא "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים וחשך

סתרי תורה

עמ' צח§162

ונקראו בני היחס ישראל על שם ישראל סבא, אבינו וסב"א. ואם הוא אביו"ן ונבי"א כי הנבוא"ה אינה צריכה עשר דבר מת כי אם עשר דבר חכם, וכל חכם חי כי הוא עצמו חיים. ועל כן מי שהתעשר בעשר החכמה הוא באפשר קרוב להנבא, ומי שהתעשר בעשר הממון הוא באפשר רחוק שינבא. וייחס הנבואה ההיא לבני זרע הקדש לבד מכל האומות.

עמ' קמט§253

עליהם כרב והם כולם כתלמידיך. אך אל יחר אפך בהם אבל תרחם עליהם כרחם האבות על בניהם. ולא תודיעם כל רחמיך אבל כבשם תמיד תחת זעמך. ובלשונך תנקם והכם ומהם אל תתנקם ולפעמים הצדיקם ואמצם וחזקם ומנחל עדניך תשקם. ורם קולך לפני כל ההמון לבזות תמיד הממון, המביא הנפש לידי שממון ובשרם במטמון, אשר בשרנו בו בן עמרם כמשל קדמון הנקרא בשם אמון, ובנה לך היכל וארמון, מדברי בן מיימון ותהיה תמיד מלא מצות כרימון ועשה לך מהם פעמון זהב ורימון, וקשקש בם לאזני העוברים,

ספר החיים

עמ' פב§12

ואינם ברשות עצמם בשום פנים. ואע"פ שהאנוס רחמנא פטריה ממה פטרו מעונש אבל גם אינו ראוי לשכר, ועוד איזה אונס המוכרח שאין לו דבר מכל מה שחיוב עליו לעשותו או להזהר עליו ממנו בשום רשות מכל רשויותיו, לא רשות גוף ולא רשות ממון ולא רשות נפש ולא רשות שכל. שאלו הם ארבעה מנהיגיו להשלים עצמותיו, איך בהיות לו שום רשות מאלה ויכול להעזר בם ולהנצל ממה שנכשל בו ונאנס ואינו מתנצל ואינו פטור אדעתא דכולי עלמא. וכבר התבאר זה במקומות רבים עד שאין לנו