מַלְאֲכֵי חַבָּלָה

… עמו" (שם מג'). "עליו בשמים ירעם" (שמ"א ב' י'). "ויהי למטה בכפ"ו" (שמות ד' ד'), בימינ"ו. כל אלה רמזי הבינה הדומה ללבנה. וכן באמת 'חמ"ה ולבנ"ה' הם מורים לאדם 'חכמ"ה ובינ"ה' אם זכה לדעת מהלכם לפי סוד העיבור ואם לא זכה הם לו 'מלאכ"י חבל"ה', והנה חכמה ובינה שוים. ודע כי חותם ג' הדרכים יחד שעולה 'קלל"ה ממית"ה', בם 'כ"ח ברכת"י', מפני היות בהם 'גמו"ל וענ"ש נהפ"ך', ובהם 'הלילו"ת והימי"ם חיי"ם', שבם 'אלהינ"ו מחי"ה המתי"ם', בכח הזמן שעליו תלויה …

… מצאתי שם עניין אחד והוא ממין זה בעצמו אלא שעונה אל קצת עניינים כוכביים בכחות שבאות מאתם. והוא שנאמר שם, כך שנו חכמים לא יצא אדם לא בלילי רביעיות ולא בערבי שבתות ולא במוצאי החג מפני שאגרת בת מחלת יוצאת היא ושמונה עשר רבבות מלאכי חבלה. משום ר' עקיבא אמרו שכל אחד ואחד מהן יש לו רשות לחבל. ודברים רבים כיוצא באלה נמצאים בתלמוד במקומות רבים אך בזכרון הכשפים יש להם מקומות אין חקר. והנה בתורה בא מבואר עניין החרטומים והמכשפים וכן באר בה רוב …

… היום והים שווים, והוא סוד גדול מאד. כי הנה נברא תחילה יום ואחריו מים. והרמז, "יחינו מי מי"ם ב יו"ם ה שלישי יקימנו ונחיה לפני ו" (הושע ו' ב'). וסודו מ"ו ימי"ם, עולם מצוי ממגלגל חמה ולבנה שסודם חכמה ובינה, ולמי שהם בלא זכות הם להם מלאכי חבלה, ולבעלי זכות הם להם המלאכים. כי חכמה ובינה הם עולם המלאכים המאמין המצוה כי השם המציא כל מצוי משמו. על כן רמז יהי ויהי הוא יום כח כח הוא היא היא הוא ד' פעמים ד"י, ובשני מים. והנה אור מלא רוח הקדש ושם רקיע …

… כל זה דעתי. והנה בזה דעתי ודעת כל חכם שוות, ואמנם מעולם עולם ועולם ומעולם המציא עולם וממציאה המציא מציאה. והנה הנמצא הוא הממציא והנמצא המציא עולם. ומחכמה ובינה המציא חמה ולבנה, וכן המח והלב והכבד אחד. ומהמלאכים המציא מלאכי חבלה והם מלאכי האדם, וממצוי המציא מצוי, והמלאכים מצוים המצוה ומצוי ממצוי הם מאין. ועל דרך האמת כל נמצא מאין המציאו וזו היא דעתי. וכל משכיל ידע דעתי בעיינו בה.