מִשְׁנֵה תוֹרָה

… מחשבות אברהם ויצחק בעבודת השם ואפילו במסירת הנפש והגוף בשמחה לכבודו בפעל גמור עם התאמתות הנבואה. ואע"פ שלא נתקיים מה שרצו לקיימו אחר שלא היתה המניעה מהפעל מצד אחד מהם, אבל היתה מצד המנסה המבקש הפעל בבחינה. וכן מה שבא במשנה תורה למען ענת"ך ולמען נסת"ך לדעת את אשר בלבבך וגו'. הנה זה שנאמר בו לדעת, פירש בו הרב במורה שענינו להודיע זה לזולתו. ואני אומר כי זה הוא לדעת שידע המנוסה בעצמו ענין מחשבתו בפעל, וזאת תקרא ידיעה גמורה. כי המחשבה אינה ידיעה כי אם בכח. ואמנם עם הפעל …

… אחר שלא כעס השם שם, למה כעס משה עליהם. אבל מפני זה נסהו השם גם הוא בעניין המים תחלה באמרו "ושם נסהו". ועוד הנה אמר הוא "ואל נסותם את יהוה" וכו'. ובמעמד הר סיני נאמר "כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים" וכו'. ובמשנה תורה כתיב "ויענך וירעיבך" וכו' "למען ענתך לנסתך".

… כי חטאו בו חטאה גדולה. וע"כ כתיב "ויגף יהוה את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן" ובכח האש ניתך הזהב ויהי למים. וע"כ כתיב "ובאהרן התאנף יהוה" וכו'. וכן שאר מקומות שבאו בהם עניינים מורים על כיוצא בזה. כמו שבאו מסודרים בספר, מה שקרה במשנה תורה. ואחר שהדבר כן והשם לא כעס על העם בבקשת מים מפני צרכם אליהם, מה צורך לו למשה לכעוס עליהם על מה שאין הכעס ראוי עליו. שכבר נאמר "ולא היה מים לעדה". ואחר שהיו מבקשים המזון ההכרחי הטבעי והשם הוציא להם מים …

… תחיה". וכן לעוג נאמר "ויכו אותו ואת בניו" וכו'. וא"כ אמר "ויסעו בני ישראל ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו". ובזה המקום בעצמו משלים זה הספר כולו. וכן צוה השם מצות ומשפטים ובו הוכיח את ישראל בשנת הארבעים כמו שנאמר במשנה תורה בהגיענו שם בעזרת האל שדי.

… שגם הוא מכוון לעילתו, ואמנם עולם העליון מכוון לעצמו. וזו החכמה מבוארת במקומה וראויה היא לזולת זה המקום אך מה שראוי לדבר בו פה הוא שאומתינו מכוונת לעצמה ושאר אומות מכוונות בעבורה וכל התורה מכונת לעצמה. ולזה הספר החמישי שהוא ספר התוכחות ולפיכך נקרא משנה תורה. וכן כתיב "ועץ תוכחות מוסר" ועל כן הוצרך משה רבינו ע"ה לכתוב בו עשרת הדברים וסוד הייחוד בקריאת שמע והמצות עם נתינת התורה ושירת האזינו עם הברכות והקללות ועם קיום עדותם עד סוף הכל וברכת ישראל בסוף. והגדת …

… המחלוקת עוד בין הפסקנים והדרשנים. ואחרים פרשו התורה והסתירו סודותיה, אלא שכבר העירו על מקומותם. ובאו אחרים אחר זמנים רבים וגלו סודותיהם. ומפני שראה הרב ז"ל אלה הבלבולים והמחלקות הרבות גזרה חכמתו לפסוק הכל, וחבר ארבעה עשר ספרים בלי הזכרת שמות החולקים. והתפשטו בארצות וקבלום רוב הקהילות בשמחה רבה ובשירים בתוף ובכנור. ואחר כן לא עַזַבוֹ שִּׂכְלוֹ להשאיר חכמי אומתנו עם הפסקות ההם אשר היו מקבלות המצוות ואמונות בלב מופתיות, אבל העירו השם עוד וחבר מאמר מורא …