מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל

אבל לפני היצירה היו בו ית' מדמיונם בכח והוא אשר הוציאם מן הכח אל הפועל כשרצה לברוא העולם. וקוראים שם אחת מהספירות רצון ולא ימצאו בעצמם דרך לקראו נברא גם לא ימצאו דרך לקראו קדמון וכן קרה להם בשם מחשבה שקראוה כתר עליון והוא אצלם ספירה ראשונה והעשירית אצלם שכינה וקראוה צדק והשמות ידועים מספריהם …

… שהנביא אין מדרך השם להחכימו לשעתו כלומר שהיה היום עם הארץ גמור ובלילה נבאו השם והשלימו והחכימו ושב חכם גדול. אבל מדרך השם להשלים החכם הגדול המתעסק בחכמת הנבואה והולך בה ימים ומבקשה וקבל ידיעת השם בקבלה והשתדל להוציא מה שקבל מן הכח אל הפועל. כי מדרכי השם ומרחמיו הרבים וחנינתו את האדם שבראו בצלמו כדמותו להשפיע עליו משפע טובו והוסיף לו חכמה תמיד עת אחר עת עם השתדלות בה. ומפני שהגדולה שבידיעות היא ידיעת השם והוא משתדל בה ונושא ונותן בה בינו …

והמורגשות מהם הוא שיכתוב הכותב המלמד אות אחת ויציירנה ציור טוב כזו האלף על דרך משל א ויאמר לנער הקטן שהוא תלמידו ורוצה להוציאו מן הכח הטבעי שבו אל פועל הכרה והשגה למה שנעלם ממנו מתחילה. ואומר לו בני למוד האותיות לפי כאשר אני יודעם ואעתיקם מלשוני אל אזניך ואראם לך לעיניך. והנה תחילה מה שילמדהו הוא על דרך המורגשות כי יראהו האות הנכתבת וכן השאר כולן. וטרם שיאמר לו …

אחר כן בקש התלמיד לפי רוב חכמתו להוציא מה שבכח בטבעו אל הפעל השלם. ובקש מרבו דבר זה ואמר לו רבו בני זה הדבר אינו תלוי בי אבל רובו תלוי בך ומיעוטו תלוי בי וכולו תלוי במי שבראך ית'. וישאלהו כיצד? ויאמר לו דע כי השם בראך בשמו הגדול החתום בלבך ובמחך ובכבדך בשלשה פסוקים …

ותדע כי הכח האלהי מתפשט עם כל אות ואות ופועל בו ומוציאו בכל עת, עת אחר עת מן הכח אל הפועל ואפי' באותיות הנכתבות בסוד אורים ותמים וכל שכן בנבטאות וכל שכן בנחשבות. הא למדת שכל האותיות הן אלוהיות נבואיות בג' מינים. וידעת הכח והפעל האלהיים מהם בקבלה. ואם תשתדל להשיגם בפעל מושכל נבואי הרשות בידך, בחן ומצא.

והאיש אשר בחנוהו חכמי הקבלה אשר כבר ראוהו נפרש מבני גילו מהבלי הזמן ותחבולותיו וכשופיו וזיופיו ושם דעתו לאור באור החיים ואוהב התורה אהבה רבה ומכיר מעלות ענייניה הנקראים המופלאים ויודע מעלת החכמה ושהיא למעלה מכל מעלה אנושית ושהיא המורה והמביאה לידי המעשים הטובים כולם, והכיר שאי אפשר להיות שם מעשה טוב אלא מכח התורה והחכמה ונמשך בכל כחו אחר הלמוד המביא לזה ולזה. ר"ל המוציא החכמה מן הכח אל הפעל והמביא את בעליו לכל מעשה טוב. ושמח בשמעו שיש אחר חכמתו חכמה והוא חייב לבקשה והשתדל על זה בחזקה עד שבקש מקובל שיקבל ממנו הקבלה.

… סוד המציאות בהויה ובהפסד. ונגלה לו סתר מתן תורה וידע כי עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר והכיר כי האמת ואפילו אם היא כנגד מחשבתו היא ראויה שתאמן מצד היותה אמת. ובקש אחר כל אלו המדות הטובות ודומיהן להיותו מכלל אותם השלמים שהוציאו שכלם מן הכח אל הפעל. וחתר לדעת באיזה דרך ישיג זה אם על פי רוב למוד מקרא או משנה או התלמוד או החכמה או הקבלה. ושאל על זו שאלה למקובל שעבר בכל על כולן ואמר לו רבו בזה דע כי כל הלימוד שקדם לקבלה היה כדי להגיע אל הקבלה כי היא …

… התחתון תוכם באמצעם. והשכל העשירי פועל בו ונותן בו צורות מתחלפות לפי הכנת מזג המעורב מד' יסודות. וכל זה המקובל מורה להם בו. ואמרו כי זה השכל העשירי הוא המנבא את הנביאים והמחכים את החכמים והמצדיק את הצדיקים. והוא המוציא שכלו של אדם מן הכח על הפועל וכל זה אמת.

ומפני שהשכל הפועל כולל כל מציאות נבדל פועל שכלי אישים בלתי נבדלים בנפשות אישי מן האדם שהוא תכלית כל המינים. וכל הנמצאים היו עילות למציאותו. והעילה החזקה שבכל עילותיו היא העילה הראשונה לכל הנמצאים כולם והוא האלוה יתברך. ומפני שלא היה אפשר לאדם לקבל שפע מאתו נתן כח לשכל העשירי להשפיע לו שכל על נפשו ולהוציאו מן הכח אל הפועל.

… וידעתי סוד מכתבך ויסוד מחשבתך כאשר בקשת וכוונת בו להודיעני אמתתו ומהותו והכרתי והבנתי מתוך דבריך הנעימים ומקרב מאמריך היפים המורים והמודיעים לנו רוב השגותיך ותשוקת נפשך בחכמות העליונות ובהשגות הרוחניות המוציאות שכל כל משכיל מן הכח אל הפועל. ובראותי כי כן הנה שמחתי שמחה מאד, שמחת עולם עם טוב מציאותך והויתך ומיד נקשרה נפשי בנפשך קשר אמיץ ונדבקה רוחי ברוחך דבוק חזק וכל דבריך ישרו בעיני והיטבת דבר כאשר דברת בם כי הם כולם דברים שבאו מופתים על …

והנה שני עצים עדים לפי התורה וסתר החכמה והעלם הנבואה על כל זה שהם מורים על ראש התורה וסופה ועל ראשית המציאות וסופה ונקראים עץ החיים ועץ המות טוב ורע. והראשון עץ מגלה האמת והשקר ומודיע ההבדל שביניהם והוא שמגיד שכל מציאות קיימת היא אמת, ושקר העדר המציאות. וזהו המביא לאכליו חיים נצחים שהם הקיום האמיתי, מפני שסבתו קיימת נצחית. וכמה הרפתקי בדרך זו עד שיצא ענין זו הידיעה מן הכח אל הפועל האמיתי השלם הקיים. וכמה מתו בעולם שחשבו שחיו במותם מתוך השגתם. והסבה בזה היא רוחק העלמת אמתת ידיעת מהות עץ החיים ועץ הדעת שהם שניהם עיקר מציאות האדם בזה ובבא.

… הקטן מחכמינו ז"ל. ואמנם היה חכם גדול בערך אל שאר חכמי האומות וראוי לשבחו במה שחקרו. שהנה הנראה מתוך דבריו והוא שכוונתו בחקירת החכמות היתה לשם שמים. אבל שכלו היה קצר להשיג, וכן שכל כל אדם קצר. ולפי' הקבלה מוציאה הנעלם מאותם הענינים מן הכח אל הפועל ומגלה הנסתרות שבם לכל מקובל ומקובל, גם כן לפי כחו ולפי קבלתו ולפי השתדלותו להוציא מה שבכח אל מעשה. שאף על פי שהקבלה נמסרת לכל משכיל בכלל אין כל שומעה ומקבלה יכול עליה להוציאה לפועל. שהרי אין מוסרין ממנה …

ואמנם הורונו ולמדונו הכתובים ההם שהענין הנכתב צריך אל שני ענינים ראשונים בהכרח, ואפילו לדעת ההמון. האחד מהם צורך ידיעת המכתב כלומר הקריאה הפשוטה ממנו. והשני צורך ידיעת הפירוש כי זה דומה לענין החלום בעצמו. כי החלום צריך אל הפתרון וכל חלום שלא נפתר דומה למשל ולחידה שנכתבו ולא נתפרשו. שאלה כולם הם נמצאים בעבור פתרוניהם ופירושיהם. וכן השמות בעצמם, כל עת שהם נמצאים ובכל מקום שהם נכתבים אם לא יוודעו פירושיהם לדברים הנזכרים שהם נמצאים בכח ולא בפועל והכונה במציאותם הוא בעבור הפעל כי הכח הוא הכונה אחת לבד.

כן נפש כל משכיל היא שכל בכח, שכבר יש בה כח מוכן להשכיל את המושכלות בפעל, וכשלא השכילתם עודנה עם כחה, אלא שהיא מתפעלת עם רוב ההשתדלות ומתעלה עם רוב הלמוד מעת לעת ומחזקת עצמה ומתקרבת אל הפעל עד שמשגת הדיבור מהשכל הפועל בפעל. והוא שאמר רוח הקודש שורה עליו ומדבר ברוח הקודש.

ואמנם דומה העולם כולו לפני השי"ת לענין ההמצאה כמו שדומים ספר וספר וספור לפני השכל הפועל הנפרד המשפיע טובו על האדם והמוציאו מן הכח אל הפועל. והלב דומה לשכל והלשון למשכיל והכתב למושכל. והעולם השפל מושכל והאמצעי משכיל והעליון שכל. ואם כן העליון שכל ומשכיל ומושכל, והאמצעי משכיל ומושכל, והשפל מושכל לבד. וכשהאדם יוצא בו עם כח שכלו מן הכח אל הפועל …

… ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. וכן פירש הרב כל זה בפירוש יותר רחב מזה בפרק חלק. והנה אם כן תענוג הנפש כתענוג המלאכים וכתענוג השם ותענוג חכמי הנפש בחייהם קרוב לתענוג הגלגלים, שגם הם בעלי נפש משכלת. אלא שאנחנו יוצאים בשכלינו מכח לפעל. ועל שהעולם הבא אצלנו בכח ובפעל הצעתי זאת ההקדמה.

… ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. וכן פירש הרב כל זה בפירוש יותר רחב מזה בפרק חלק. והנה אם כן תענוג הנפש כתענוג המלאכים וכתענוג השם ותענוג חכמי הנפש בחייהם קרוב לתענוג הגלגלים, שגם הם בעלי נפש משכלת. אלא שאנחנו יוצאים בשכלינו מכח לפעל. ועל שהעולם הבא אצלנו בכח ובפעל הצעתי זאת ההקדמה.

ואמנם השכליים האלהים נשארים אחר מותם בעולם השכלים, שהוא עולם המלאכים, והם הנקראים נביאים באמת. ולא נשארו עם דבר שהוא בכח, אבל יצאו מן הכח אל הפעל, וכשמתו חייהם עדי עד. והעד התוריי מאמר איוב לשם, "לשמע אזן שמעתיך ועתה עיני ראתך על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר" (איוב מב' ה'). והרב גלה ואמר שם, כמו שהוצע עניינו "והוא יושב בתוך האפר" (איוב ב' ח'). וזה משל אל היותו דבק אל …

… ואולי יראה לך שאינו מעניין כח ופעל, הנני מעירך על זה, והוא שאתה צריך לדעת כי העניין הנזכר שם הוא סוד התכלית האחרונה לאדם, והוא היותו שכל ומשכיל ומושכל בפעל, אחר היותו בכח. והוא שובו אלהי אחר היותו חמרי והוא צאת מן הכח אל הפעל. ואע"פ שלא זכר הרב זה בזה הלשון, זהו המובן מדבריו באומרו, "והמין הרביעי הוא תכלית השלמות האנושי. והוא כשיגיעו לאדם המעלות השכליות, ר"ל ציור המושכלות ללמוד מהם דעות אמיתיות באלוהיות וכו' ". ואנחנו נדבר …

… קנאתי האמיתית בגנות עם רב, כנגד איש אחד מיוחד, עובד את השם מאהבה כאברהם אבינו אשר אהב רב. כי הנה משה שקול כנגד כל ישראל, ויום כפור שקול כנגד כל ימות השנה. והוא מיוחד והוא לבדו מספיק לכפר על כל חטאת השנה, כן זה מיוחד אשר יוציאוהו דברי מכח לפעל בעבור מה שהועלתי לו לבדו, יתכפר לי מה שהזקתי זולתו. ואם עלה מספר הנזקים לעשרת אלפים סכלים נגד תועלת אחד מעולה, אוהב האמת באמת. ועל זה אגיד עניין מלת סתרי תורה, ואומר כי עניין סתרי תורה בא על שני עניינים …

… הארץ" (במדבר יד' ו') מעניין "לתור להם מנוחה" (שם י' לג'), "תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נוהג בחכמה" "ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה" (קהלת). ומזה תבין שנקראת "תורה" מפני שבאמצעותה יש בנו השגחה מהשם, להוציא בה שכלינו מן הכח אל הפעל. ולפי זה נאמר שהיא תורה וחוקרת ודורשת על עדות הלבבות ומלשנת ומרגלת. ועל כן היא קרויה לשון הקדש ורואה ומגלה עריות וצורפת הדעות והאמונות והמעשים. וכבר יקרא גם כן נר ואור ונפש, כלומר נשמה ושכל וזיו וכבוד …

… ענייניהם לפי היותם הרגליים אנושיים לבד. וכשנמשכים אחר ציורם, לא יתכן בלתי התחדש תשוקה וחשק וחפץ ואהבה ורצון ובחירה או אחד ממה שימצא פועל בידים או דבור בפה. א"כ הבחירה והתשוקה הנמצאים בציור במחשבת הלב, הם מניעים הקרובים לידים ולפה להוציא המעשה והדבור מן הכח אל הפועל. וגם לא יתכן המצא אחד מן הציורים בלתי מציאות דבר חוץ מהם לפי מחשבתם או באמת.

… והגמול, ר"ל בחירת החיים והתענוג בם. ואז ישתתפו היראה והאהבה עד סוף הדבר מכח לכח. וישוב הדבור הנפשי השגה שכלית וציור אלהי, חושק חשק חשוק. ובזה ישוב הכח הנקרא נפש, שכל. ויהיה משכיל מה שאפשר להיותו מושכל. ואז יהיה שכל משכיל ומושכל בפעל. וזה כולו בהיפרד המונע שהוא הגוף, ובמות הגוף תחיה הנפש עדי עד כמו שרמזנו. ואחר שנתגלו אלו הסודות כולן, והוריתיך איך תעבד את השם מאהבה ומחשק ומתשוקה שכלית אמיתית. דין הוא שיועילך דברי תועלת גדולה, ותשתכל …

… וגילה בו עונש האיש הסובלו לשוא ולא גילה בו גמולו כי אם ברמז הנשיאה לבד, כלומר שמאחר שהוא נתנו בכוחו לשאת אותו לא נתנו לו מצדו לשוא אלא אם המניעה מאתו ועליה ראוי שיענש. כי הגמול כבר נחקק בו בטבע. והסוד בו שבעבורו האדם משכיל בכח ואם לא יוציא שכלו לפועל הנה נשא הכח ההוא לשוא ואין כאן ניקוי. ועם כל זה אין מקרא יוצא מידי פשוטו גם הפשט ענף לזה השרש ולשרשים שלפניו. ח' כנגדו לא תגנוב והוא גם כן הסרת קניין מבעליו והנו ענף לשרשים שקדמו לו.

… שגם הם בקצת כללים גם כן יבדלו זה מזה. שהרי הנשר פורח ואין צרך לך ולא לשור ולאריה מן הפריחה באויר, אבל כל בעל חיים צריך אל מזון והמזון חלק מהיסודות. ואמנם אתה המדבר והם בלתי מדברים ר"ל מדבר משכיל בכח. וצריך שתוציא דבורך מן הכח אל הפועל עד שתהיה משכיל בפועל עם כח דבורך.

… לימיו ולתשרי קדמו ימיו ללילותיו. וסימני תמוז הפך מסימני טבת, כי תמוז ראשו וסופו לילות ותוכו ימים, וטבת ראשו וסופו ימים ותוכו לילות. ואמנם חסרו מהם עוד שני צירופים ואלו הם ילי"ל ליל"י ואלו השנים הם נשארו להודיע באמתתם היציאה מכח אל הפועל לכל נמצא בצורת הבריאה בינינו ובין כל האומות. שאנחנו אומרים כי הלילה קודם ליום וזהו ל"י ל"י, והאומות אומרים כי היום קודם ללילה וזה י"ל י"ל. וכך הוא באמת צורת מהלך ימי השבוע תמיד. והתורה אמרה "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא …

… שפל הוא מושכל לעצמו בכח הדברי שבו בלתי פועל, וכשהוא בעל צלם הוא משכיל בכח הדברי שבו בלתי פועל שלם, וכשהוא בעל דמות הוא שכל בכח הדברי שבו בלתי פועל שלם אחרון, ר"ל בכל אלו העניינים שכולם נמצאים אתו בכח. וכשהוציא אחת מאלו הפעולות הנמצאות בו בכח, מן הכח אל הפועל, נמצאו אתו שלשתם כאחד בפעל שלם אחרון. ומתנבא על פי הדבר אשר הוציאו מן הכח אל הפועל השלם האחרון, ושב הוא. והוא דבר אחד בלתי נפרד בעת הפועל ההוא. ועל זה הסוד נאמר "היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי" …

… סמך על מה שכתוב במין אחד משלשת מיני החבורים הנזכרים, אבל למד והתחכם משלשתם והשתדל להשיג תכלית כוונת כל חבור וחבור מהם, וחקר והבין וידע הכוונה אשר כיוונו אליה שלשתם. והיא אשר שכל כל משכיל בכח סובב סביבה להוציא אמיתת מציאותו לפועל עד שיושלם בו מה שראוי להיותו שלם, וישיג הדבר הקיים בפועל תמיד ויתדמה לו בכל מיני הדמות שאפשר להתדמות לו, ויתרחק מכל מה שהוא כנגד זה. כי זהו תכלית כוונת מציאותו בכח, ואין זה הכח מוכן ומזומן לכל אדם עד שיעלה זה הפועל ביד כל מי שירצהו. …

… הראות, והכח ההוא באמת, הוא מקרה והעין נושא אותו והוא בו בכח, ובהיות השפע הנבדל ממנו הבדל גמור משפיע עליו והוא אור השמש, והעין מכין עצמו בטבעו או ברצון הנפש ומסיר בעל העין כל מונע מקבלת השפע ההוא השמשיי. הנה יתחייב שיצא העין מן הכח אל הפועל וישיג מיד הדבר שהיה מתחילה אצלו בכח ויכירהו בפועל וישוב אצלו נראה. ואז בהמצא הפועל בשני נושאים ר"ל בעין ובספר על דרך משל יהיו שלשת העניינים נמצאים בפועל, אחר היותם בכח העין הרואה, והראות הנושא על העין, …

… הוא אור העין בעצמו אשר הוציאו מכח לפועל, ואם כן פעלו הוא עצמו. כי אור השמש נבדל מן העין תכלית ההבדל, אלא שמשפיע עליו אור, והוא חלק מחלקי אור השמש לפי מציאות העיניים. לא שאור השמש מקבל חלוקה כי אינו גוף. וכבר יוחלט שם הוצאה מכח לפועל על מי שהסיר המונע מהפועל, כמו שהוזכר בהקדמה הי"ח. והבן זה ויוסר לך בו ספק גדול ותדע כי השכל הפועל הוא פועל בפעל תמיד, והרב המסיר מונעי השכל מן השכל כבר יאמר עליו שהוא הוציא הכח הדיברי מהכח אל הפועל. אבל הכח אפשר היותו גם כן עצם …

… על תנועות ובהם יבחן הזמן. ואמנם ההוה אינו מורה על זמן כלל כי אין ההוה בעל תנועות, ואם כן אינו בעל זמן בשום פנים, אבל יורה לדמיון מנוחה. ועל דרך האמת אין להוה מנוחה ולא תנועה אבל מציאות קיים בלתי שינוי, כי כל תנועה שינוי ויציאה מן הכח אל הפועל. ועל כן ההויות אצל אמונתנו לא יתכן לומר שנבראו, שהן עשר הויות שמהן התחייבו עשר ספירות, שהאחד מהן שליח ציבור מנהיג והוא העשירי. ואמנם ראשית ההויות הוא השם ית' והוא בעצמו אמצע ההויות והוא בעצמו סוף ההויות. …

… נשאר עם האדם בעולם הזה יותר זמן ארוך מוסיף האדם חכמה, ואם ייפרד אי אפשר להוסיף מעלה על מעלתו כי מה שראוי שהרויח, ומוליכו עמו בו מתלבש ומתפאר בעולמו והוא גמולו בין רב למעט, אלא שאין מונע לו אחר הפרידה. והנה השכל הזה האנושי בהתחילו לצאת מן הכח אל הפועל הוא רך וחלוש מאד, על כן אין לו כח לעמוד בפני מונעיו עד שיתחזק חוזק שיהיה ניכר בו. וזה דומה על דרך משל לנער שלומד פסוק אחד על פה כי בהיות ידיעתו בו חלושה ואע"פ שידענו עתה הנה ישכחנו מחר. וכל מה שילמדנו יותר יחזקנו יותר …

ראוי שכל איש ואיש מהם יהיה בעיניו מעולה מן הצד אשר יקרא אדם בכח. ואפשר שיצא לפועל ולא ירחיק אחד מהם מללמדו מצוה ותורה ומשפטים צדיקים. ויודיעם סתרי החוקים לפי סכלם מהם על דרך ייחוד ומהם בפרהסיא לכל, כעניין שלא ישתוממו הלבבות עליו וישתדל תמיד להיותו אהוב מלמעלה ונחמד מלמטה. עד שיהיה עם זה נוחל שני עולמות העולם הזה והעולם …

אלה הרמזים הם מופלאים בידיעת השם. ונשוב לומר כי האדם בתחילה מושכל ואחר כן אם לומד ומעיין כראוי שב משכיל, ובצאתו מן הכח אל הפועל ועומד בפועלו בפעל ואז הוא שכל. ויקרא כל עצמו על שם שכלו שכל, ובשובו אל כוחו עוד אל עיונו בלתי ההשגה הנרמזת והוא מעיין אז יקרא משכיל בפעל. ובהיותו בלתי השגה ובלתי עיון אז יקרא מושכל לבד. ואפילו אם הוא בבית הכנסת ופניו אל …

… שיפורש מזה כמו שאודיעך בו קבלתי ודעתי, עד שתשיג ממנו עם ההשתדלות הראוי וההשתכלות המעולה מה שהשגתי אני ממנו בע"ה. ואם יעזרך השם תוסיף גם כן כמו שנאמר "תן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק ויוסיף לקח" (משלי ט' ט'). וידיעת השם היא המוציאה שכלו של האדם מן הכח אל הפועל. ועל כן לבי שמח במה שהשגתי ממנו ואם הוא מעט הנו אצלי הרבה אחר שנודע לי שידיעתו היא תכלית ההצלחה האנושית אשר בעבורה נברא בצלם אלהים ובדמותו. וכאשר שמחתי עם מה שהשגתי ממנו הניעתני שמחתי עם השגתי הקצרה לכתוב …