מָשִׁיחַ

… מג' ז') ועל זה הודיע השם ית' לנביאיו עניין שמו בשלשה דרכי בריאת השמים והארץ והאדם. ודע כי הנכבד במין האדם הוא איש הישראלי כי חלק יהוה עמו (דברים לב' ט'). והנכבד בישראל הוא הלוי. והנכבד שבלויים הוא הכהן והנכבד בכהנים הוא המשיח. והמשיח הוא הכהן הגדול מאחיו והוא היודע את השם ומברך בו את ישראל בשם המפורש ככתבו במקדש ובכינויו במדינה, על פי הקבלה והדרך האלוהית הזאת של השם הכתובה מצורפת בעשרה צירופים חמש כנגד חמש, וכל דרך ודרך מורה …

… הם לבדם שמות העצם השלמים. אמנם שם י"ה הנמצא בכתובים הרבה ובנביאים מעט ובתורה מעט מהמעט, הנה הוא חלק משם השם השלם העצמי. והוא חצי מזה והוא בראשיתו, וחצי מזה והוא בסופו. ואע"פ שחציו ככולו הנה 'חצ"י הש"ם' שהוא מגיד סוד 'מל"ך המשי"ח' וסודו 'יו"ם השביע"י' והוא מושל על 'גו"ף השט"ן' אשר שמו 'תמו"ז'. מבכות את התמוז (יחזקאל ח' יד'). והיא עבודה זרה אחת שהיו עובדות הנשים בימים הקדמונים. ומסוד תקופות טבת שיבינוהו המקובלים יובן עניין חצי …

וכן שם העצם הזה לא נזכר בתורה כי אם בג' מקומות והם על עניין הגאולה לבד. והם "אהי"ה אשר אהי"ה" וגם "אהי"ה שלחני אליכם" ולא יותר. אבל לא זכרו שום נביא וגם אינו בכתובים כי השם חידשו למשה. וכן אנחנו מקובלים מפי השם ומפי משה כי המשיח יחדש לו השם שם חדש, שבו יגאל את ישראל. שנאמר וקרא לך שם חדש אשר מפי יהוה יקבנו (ישעיה סב' ב'). והוא שם אדנ"י בתוארו ושם עצמו,

… הלשון היא בהם. עץ פרי שפע יצר עף רקיע השמים שם הרקיעים שם הנפש רקיע השמים האור והחשך ראשים ערב ובקר משמר. נפש חיה פי הנחש והחכם יחפשנה צלם ודמות למוד מצות בצלם אלהים אברהם מאד אדם. יום הששי ישו הנצרי יום השביעי מלך המשיח חצי השם בכל השם. ברא אלהים לעשות סופי תיבות אמ"ת השמים והארץ שניהם נבראו כאחד. בהבראם באברהם, בה"א בראם, "ביום עשות יהוה אלהים" שתי מדות מדת רחמים ומדת הדין, עתה שתפם אבל בבריאה לא. אלהי"ם יה מלא יהו"ה כו כף וו יי' אלהים. …

… ראויים להיותם ראשי ששה דפים ידועים וסימנם בי"ה שמ"ו, ורמזם "סלו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו" (תהלים סח' ה'). והם רמוזים בששה דבורים ראשונים שבראש זה הספר השני כמו שנקדנו עליהם בראשיהם ושביה"ם סימניהם ואעפ"כ שהם בי"ה שמ"ו מצורפים והם סימן המשיח. ואלה הם פסוקיהם הששה, ב' מן בראשית י' מן יהודה ה' מן הבאים ש' מן שמות מ' מן מוצא ו' מן ואעידה.

… דבורים מראש התורה ועד קרוב לסופה ולקחת אות ראשונה מכל תיבה ולעשות ממנה אות משותפת אל אות כדי להוליד משלש תיבות בלקיחת ראשיהם מלת בי"ה ומשלש תיבות אחרות מלת שמ"ו. ולהמשיך הכלל בהתחלת אות ו"ו שהוא האות הששי, רמז לאלף הששי אשר בהתחלתו יבוא המשי"ח ויתפאר בידיעת השם ויאמר שסבת ביאתו הוא ביה שמו. ומה שנרמז בו בבראשית רבא אינו נעלם מן המקובלים. ואמנם קשה על כל מקובל שלם לגלות עניין זה לשום חכם מחכמי ישראל השלמים שלא הכניסו עצמם בדרך זו ולא טעמו בו …

ומשום וכבר נודע עניין יכולת משה על פי השם וגם נאמר על המשיח "וברוח שפתיו ימית רשע" (ישעיה יא' ד') וסודו יצר רע. אמנם אמרו עליו "הכה ארץ בשבט פיו" (שם) סודו הוא תום זמן הגלות שסימנו ביד האומה הנצרית שוה למניין מאמר דניאל אלף מאתים ותשעים דהיינו סימן אר"ץ וראשי התיבות סימנם אמת. שם נאמר …

והמעיין במה שנאמר בענייני המושיע הראשון כראוי הוא לבדו יבין ממנו סוד המושיע האחרון הנזכר כי שניהם סימנם בשם השם בהכרח. וסימן האותיות השניות מצורפות הנרמזות בתיבות הנזכרות שעליהם חקוק בי"ה שמו יעידו על סוד גדול והוא שסוד בי"ה שמ"ו הוא מש"ה הבי"א, המשי"ח. ואברהם הוא נזכר באותיות השניות האלו ב'ראשית י'הודה ה'באים …

… הראשון לא אצטרך להאריך בם שכבר שמתים לסימן ולרמז למה שיתחייב לפי הנזכר בם משאר הספרים. ואם כן מה שאדבר בו לא יהיה כי אם בהערה על עיון מה שיורה הכלל שבפרשיות, ואומר כי מה שנזכר בפרשת ואלה שמות ראוי לעיין בו על דרך הנסתר בעניין ההולדה למשיח שהוא משה, ומה שקרה לו עם עמו ועם פרעה ועם עמו ועם השם בשליחותו בהוראת השמות והאותות והמופתים אשר הורהו ית' להיותם ראיות על שהשם שלחו. יורה זה כולו לכל משכיל שלם על עניין המלחמה החזקה שיש בין האדם ובין הבריות ואיך …

וצריך גם כן שתתעורר אל מה שכללה אותו זאת הפרשה המופלאה מעניין השלמת שלשת המינים הנזכרים בספר הראשון שהם הצדיקים והחסידים והנביאים. והוא שבא בפשטיה עניין היות משיח גואל ומושיע נולד בזמן שרצה השם להושיע את עמו מיד שוביהם המעבידים אותם בפרך בפה רך ובקושי מלאכה ובעבודה קשה. והשם יתברך אשר לו "נתכנו עלילות" (שמואל א' ב' ג') סיבב סבות וגלגל גלגולים עד שברח הגואל לארץ רחוקה מארץ מולדתו שהוא מקום קבוץ הגלות עד שיגדל …

ויש לך לדעת שהאדם הזה הפרטי המשיג לא תתעבר נפשו מן הבן הנרמז הנקרא משיח וגואל הדם ומושיע המדות והכחות והרוחות והנשמות, עד שתתקשט ככלה התאבה בחשק אמיץ ובחפץ מופלג וברצון ובתאוה יתירה ובחבה רבה ובאהבה גוברת למעלה מכל כחותיה להדבק בכח הנשפע עליה מדודה. אבל אם בעת השגתה יגבר כח דומה על …

… י"ד כ"כ כג' לא' ל'ב הכל כ"ו אותיות. ועתה ראה גם ראה איך עלה המספר האחד אהי"ה והמספר השני יהו"ה ושניהם שמות לסימני הגאולה התלויה בבניין יר"ו של"ם, כמו שנאמר "בונה ירושלם יהוה נדחי ישראל" (תהלים קמ"ז ב'). וקבלנו על המשיח שהוא בונה ירושלם של מעלה בשם יי' כלומר מכין מקום המקדש להשכין שכינה בו, ואחר כן נדחי ישראל יכנס. וכך קבלנו אין התחתונה נבנית עד שתבנה העליונה מפני שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה וכן ירושלם מכוונת זו כנגד זו. וכן סוד …

… חיי משה וסודו ממל"ח כי סוד מ"ם מתהפך וכפלן אנו"ש וסודו אשנ"ו שעניינו בלעז ופירושו חמו"ר. ונאמר כאן "סלו לרוכב בערבות ביה שמו" (תהלים סח' ה'). ונאמר להלן על המשי"ח שסודו בי"ה שמ"ו כמו שרמזנו בראש זה הספר שהוא עני ורוכב על חמור, ועל עי"ר בן אתונות והוא נע"ר ב"ן אותיו"ת ושמו סנדלפו"ן ומטטרו"ן ונקרא יע"ר להנהיגו "עי"ר קטנה ואנשים בה מעט" (קהלת ט' יד'). והוא פ"רט"י ונקרא נע"ר לפי הנהיגו ערים רבות כלומר גופים רבים שהם י' בכללם לפחות ראויים להנהגה, …

… ועל כן אמר השם למשה "עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם מזה כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה". מזה כשלחו הוא כחו שלו הוא שכתוב עליו ולחשך קרא לילה, כמו שנאמר יצאו בני ישראל מארץ מצרים אתכם. ישלח מזה למשיח זה, וסימן כלה כבר כלה בכח קרוב, בכח כה תברכו והוא רמז לזמן הקץ אשר שם הכל כלה אתכם יגרש מזה יגר שם זה, והוא רז המשיג אשר יגרש השמות זה מפני זה. כעניין זה שמי וזה זכרי שסודם זה יזכרו וזה ישכחו על פי השם המדבר עמנו שסודו כולל עניין שתי …

… אלה הנזכרים הראשונים והם הנקראים בשם יש"ו ומרי"ם שהם אלהי נכר הארץ בלא ספק. "והנשארים ישמעו ויראו" (...). "ולא יוסיפו לעשות" רמז לחותם התלוי בזמן לשעות בסוף בראשו עם ויכלו. וכן חותם יום הששי ישו הנצרי אבל חותם יום השביעי שהוא חצי השם הוא כח מלך המשיח והוא סוד החשמל שהוא חקר המלכים. ונאמר בסוף עניין דבריו "ויצא מעם פרעה בחרי אף" אחרי המול, מלאך ברח, ויצא מעם העפר בחרי אף, אף בריח, "אף ברי יטריח עב" (איוב לז' יא') "אף חכמתי עמדה לי" (קהלת ב' ט'). נאמר …

… שזה היה שקר גמור. שלא קבל כח מהשם המיוחד רק כל כחו תלוי בדמות התלי שהוא תלוי על עץ הדעת טוב ורע. ועניין המשיח תלוי על עץ החיים והוא יתד שהכל תלוי בו. וישו נתלה תליה גופנית מפני שתלה עצמו באילן גופני. והמשיח נתלה יש לו היום ח"י שנה על דבר רוחני והוא השכל האלוהי ונשארו לו מימי תלייתו שנתים ימים. והסימן עליהם "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר" והוא שאותו החלום שנאמר עליו "ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו", …

… בקבלה אמר ר' חייא הגדול, לגדול שבהם אמרו. והעד שקרא לשנים מלאכים כאומרו "ויבאו שני המלאכים סדמה בערב" ולזה קרא בשם יי'. ורמז ר' חייא הגדול שבהם אע"פ ששלשתם חיים לגדול הם החיים הארוכים, כי חייא מלשון חיים כמו שרמזו על זה בסנהדרין על המשיח בשמותיו ר' שילה או שילה שמו וכן האחרים. והנה שלשת הסלי"ם שלשת ימי"ם ה"ם בגימטריא. וכן גפן ג' פנים כמו שלשה שריגים כלומר ג' שרים, שכן כתיב שר"י ג"ם וסוד ג"ם בלשון יון בעילהוגם הוא סוד שלג וסוד לגש וסוד שלג משלשים בסוד גלש. והנה שם …

… היוצא מפרידת הנהר. ואם תמנה מספרם ותוסיף עליו י' אותיותיהם שהם ה' ה' תבין ההמרה בשם נהר שהוא מזר"ח ונה"ר מחזו"ר והוא סוד העבור. על כן כל פטר רחם פטר כל רחם הוא פטר חמור, תפדה בשה שהוא טלה והוא סוד השאלה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת חצי השם מלך המשיח. על כן אני זבח ליהוה כל פטר רחם הזכרים לזכרון והשאר הבן.

… כמו כן לכולם להבין כוונת אתונו בין באמרה בין בפיה ממש בדבור בלשון הקדש "מה עשיתי לך" וכו', בין כשישמע הוא באזניו אלה הדברים מרוח מן הרוחות, בין באי זה צד שתרצה שתתן לו כוונתה ממנו, ולה גם כן היה תשובתו. והאומרים שאתונו היא חמורו והיא אם לחמורו של משיח אין דבריהם בזה המין עם היותם אמת לפי דרכי הדרש והאגדתא, גם לפי דרכי המראות והחלומות. אבל אין צרך להרחיק בעניין כל כך וזה כי כל מה שאפשר להשיג אמתתו עם קרבת הפשט הוא יותר ראוי מהרחקתו. זהו מה שאצלי מזה …

… מינים הכחות האלו המכפרים על האב"ק הנוצ"ר היתה הנבוא"ה זכ"ר ונקב"ה, כי מל"ך השדי"ם שהוא עי"ן זי"ן אל"ף זי"ן למ"ד היה מושל באמת"ו הנמשלת א"ז לע"ז על הבק"ר והצא"ן, כי כן מל"ך השדי"ם בגימטריא עולה בק"ר וצא"ן ושמו עזאזל מלא וחצי השם ג"כ המלך המשיח ויום השביעי. כמו כן שלשתם בעל החותם החתום על הצא"ן והבק"ר שהם תורתם חתומה עליהם בכל סוד הקרבן שהוא עולם הקרוב המורה על עולם הרחק שצריך לשער רחק העולם עם קרוב העולם.

… בִּשְׁגָגָה". והורה במה יכה הרוצח את המוכה ויתחייב מיתה ואיך ירצח בבלי דעת ולא יתחייב מיתה. ואמר "וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם" וכו'. גא"ל הד"ם, גל"ם מא"ד, המכ"ה הרצ"ח הוא כ"ח המרצ"ה. וזהו גלוי סוד הקרבן והריגת משיח למשיח ושליח לשליח ורוח לרוח וכח לכח ונפש לנפש. וסוד הרוצ"ח המכ"ה הוא סוד החכ"ם הרוצ"ה כי הצור"ה חכמ"ה. ואמנם הגוא"ל הד"ם הו"א המגד"ל הגלם והאד, והוא גוא"ל המד"ה הידועה מן המדה שאיננה ידועה וגואל ספירה מהספירה בכח צורתו. …

… ואיך יאמר להורגיו אלהים אני היש בושה גדולה מזו לשומעים ומאמינים במשיחותו, כל שכן למי שמאמינו לאלוה. והתורה צווחת על עבודת השמש והירח שהם גופים קיימים וכל שכן על גוף הוה ונפסד. ונשוב למה שהיינו בו ונאמר שאין לנו צורך להאריך בעניין המשיח אלא זכרונוהו אגב גררא. גם הוצרכנו לדבר בו מפני שאין היום סנהדרין נמצאים שיוכלו לבחון נביא שיבוא ויתפאר בנבואה. ואם תאמר שכבר גלתה התורה דרך בחינתו באמרה איכה נדע וכו' ובאמרה ולא יהיה הדבר ואל יבוא וכו'. אם כן מה צורך לבית …

… ארמוז לך קצת בבחינת נביא השם בדורנו זה בין כל נביא שיקום בין באליהו בין במשיח. וזהו דע שהנביא כבר יקרא משיח בהכרח מפני שמושחים אותו עם השמן העליון הנקרא שמ"ן המשח"ה אשר בו ממש"ש הנבי"א ובו משמש בשמו"ת. ואמנם המשיח באמת צריך שיכללו בו שני עניינים יחד. א' שימשח תחלה מהשם בנבואה מופלאה. וב' שימשח אחר כן עוד מהשם ומבני אדם שיקבלוהו עליהם למלך גדול מכל המלכים שקדמו לו. וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ בנגלה ובנסתר. וזה מפני רוב הדבקו לשכל האלוהי וקבלו …

… תהיה נהיה. אמנם אם שרשו הוה הנה תאמר באית"ן שלו אהוה יהוה תהיה נהוה. ולא בא מאלו כולם, כי אם שנים לבד אחד משרש היה והוא אהי"ה ואחד משרש הוה והוא יהו"ה. והסוד המעולה הוא שמורים אלו השנים כי השם עתיד להיות והוא העתיד לימות המשיח במהרה בימינו יבא. כאמרו "והיה יהוה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד" (זכריה יד' ט'). וכן סוד מספר השם אח"ד אח"ד", להודיע שכמו שהוא אחד כן שמו אחד לבדו, והוא סוד מיוחד במספרו יהו"ה לבדו מיוחד. ובמבטאו יו"ד …

בשמו נשבעתי מהז כי בו אשבע בשנת שבע למלכות משי-אח אדוני המהפך בשמי גבבה לקש:

נגד יהוה ונגד משיחו יהיה לכם לאות ולמופת ול-עדות נאמנה כי נצחנו על פי שמביט:

וידברו דברים גבוהים על יהוה ועל משיחו ועל כל הבריאים ועל כל הנלוים אליהם המ-כירים חוזק חלים הרודפים אחר הרפאים:

… עין לשונות נובע מבין אות מצחו: אות מצחו סם המות קראו האיש ואני קראתיו סם החיים כי הפכתיו ממת לחי: וירא האיש ההפכה אשר הפכתי לכבוד אלהי ישראל וישמח בי מאד ויברכני ברכת עולם ויפתח פיו עלי ויאמר קול רם: אשרי צמח צדיק ואשרי הוריו ומוריו ואשרי העם הבא אתו ואשרי האנ-שים הסרים אל משמעתו וברוך יהוה אלהים אלהי ישראל אלהיו אשר ברכו: ברכת עולם ברכתו כי ממנה הכל נהיה וחן וחסד סביבה וצדקה ומשפט תוכה וחצי רחמים קשתה מורה ועל …

… מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו כל העם ואמרו אמן" (דברים כז' טו'). ואמר בסוף "ארור אשר לא יקים" וכו'. וחידש האיש ההוא דת כפי מה שאתה רואה, הנשארים מהאומה הנקראת על שם יחסו לפי דעתו ולפי דעתם עד היום משיחים, כאשר הוא קרא שמו משיח והתורה קראתו אלהי נכר, והבן זה מאד מאד כי הוא סוד גדול. ועל זה שרמזתי לך מחדוש שתי האומות תבין דרך חידוש כל אומה לפי בלבול הדעות, שממנו יתחייב תמיד כחללה בלבול הדתות. ובהזהרך מן הבלבול "יקימך יהוה לו לעם קדוש", "וראו כל עמי …

… וזה בהמה טהורה וממינו נברא העגל וצורתו במרכבה, כאמרם לא דיין לישראל שעבדו ע"ז אלא עד שהשמיטו אחד מן דיטרמולין שלי ועשו אותו אלוה. והנה דיטרומולין הוא בלשון יון ופירושו מרכבה מרובעת. ומאותו שור תבין זה, ומחמורו של משיח שהוא "עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות" (זכריה ט' ט'), ושהוא בהמה טמאה, תבין זה כולו.

… שהם כ"ב צורות, החמר שלהם הוא ידוע שנקראו דיו. וסוד דיו הוא מצורף יוד, ולשון דיו מן די, ולשון יוד מן "יודו ליהוה חסדו". והנה 'השם המיוחד' הוא מורה אם כן שיצא 'היוד מחמשה', וכן 'הוד מהמשיח' אשר הוא מההוד. וכל זה כי 'המשיח מודה' שדבורו ושיחתו הוא מכח השם המיוחד אשר אתו בטבע. והוא המוליד הדבור והמוציאו מן הכח אל הפעל. והפתאים לא ירגישו מאין בא להם הדבור, והם כבהמה שהיא מוציאה קול בדמיון הדבור ואינה מרגשת מה הוא זה הטבע שבה. והנה 'היוד מה"א'. והסוד נודע בצרופו ונקרא שם 'מלא' …

… האמיתי הוא שלא ישתנה דבר ממה שהעולם בו היום אלא שיקומו כל המתים ויאכלו וישתו ויולידו בנים ולא ימותו לא הם ולא בניהם לעולם. ואחרים האמינו שתכלית הכוונה שלא ימותו הם לעולם ואע"פ שמתו אבותיהם ורובם הם יהודים, אלא שאומרים שיבוא משיח ויחיה את כל המתים ולא ימותו עוד לעולם. וקצת המאמינים אומרים שבא להוציא כל הנפשות מהאנשים שמתו מגיהנם מיד השטן שקבלם בעבור חטא אדם וחוה שעברו על המצות השם באכלם מעץ הדעת. ואם היו יכולים לומר שגופותיהם אינם מתים כבר היו אומרים אותו אבל לא יכלו …

ואחר שדרש בעד שתי המלכיות האלו בכלל ומצא זה הקרן הצומח וידע שבזכותו ינצלו כל הכוחות המושכלות מן הגלות פתח מיד בשמחות. ואמר בית ישראל פצחו רנה וצהלה מהיום הזה ומעלה כלומר כבר בא מלככם המושיעכם והוא שליח מכוון מהשם לבא אליכם להיותו מלך עליכם כי הוא איום ונורא בעל עוז וגבורה. וקראו נמר מפני שהורג מי שהוא גוף בעל חיים טורף ואוכל ומבריח כל חיה רעה כלומר כל מחשבה רעה, והורגה. כי כן קראו באמרו כי קטל"ן שמ"ו וסודו קט"ן ושל"ם ועוד …

… כחפצך עד די, והוסיף לאמר לו ועל בני יעקב תרחם כי בן יעקב אתה וגואל בני יעקב תקרא. שני פסוקים אלה הם עדים נאמנים על היות זה המלך הנזכר הוא המלך המשיח ולא זולתו בשום פנים. ועיין בם כראוי ויתברר לך זה מהם אחר שתדע ששם משיח משותף לשלשה עניינים אלה. משיח יקרא תחילה השכל הפועל באמת, והרמז "וזה שמו אשר יקראו יהוה צדקנו" (ירמיהו כג' ו'). ומשיח יקרא האיש והעתיד להוציאנו מן הגלות מתחת ידי האומות בכח שישפיע עליו מן השכל הפועל. ומשיח יקרא השכל החומרי האנושי …

… טיב רע בפרט ארץ הפור ארץ המרום ארץ דרומיאל ארץ גבול דרום. כי נהר דרומיאל שומר מעלות בחמר הארץ. וסודו השכל הפועל בחמר הארץ שומר החמר בארץ אשר נברא טוב ורע גם נברא בארץ והוא חמר חמרים ומדבר בעולם המלאכים. ועניין אמרו קום והקם ראש משיחי הוא חיי הנפשות ובראש השנה ובבית המקדש הוא כח הנפשות. ואמר תמשחהו כמלך, תמשחהו כמלך מכח כל השמות כי אני משחתיהו למלך על ישראל על קהילות ישראל כלומר על המצות. ומאמרו ושמו קראתי שדי כשמי שסודו שדי גשמי, תבין כל הכוונה. …

עתה החל רזיאל לעיין במהות המשיח ומצאו והכירו והכיר כוחו וקראו דוי"ד ב"ן דוי"ד והוסיף עבד"ו. ואמר הישב לימיני וכולם רמזים. והנה דוי"ד ב"ן דוי"ד סודו ימל"ך והוא לב חכם יחיד מיוחד לב הנביא והנו מאה וסודו יבדל בדם והוא אליה. ועוד הוסיף עבדו והוא כולל המלך והעבד …

… ועוד צעק על חסרון ידיעת ישראל את השם, ואמר בסוף דבריו אלה עניין גדול וסוד מופלג גלה בו ליודעי האמת וליראי ה' וחושבי שמו. באמרו בשבועה, ידי נשאתי דומה ואשבע בשמי הגדול לבלתי הושיעכם עד תחקרון מחקרי שמי והנה משיח שמי מדבר אליכם. והנה פיהו כפי וזה הפסוק מבואר לפי הנסתר ואינו צריך ביאור אחר לפי דעת כל משכיל שיש בידו שום רמז בשום דרך מדרכי הקבלה האלוהית.

… בכלל קריאת הנבואות. ורמז בו גמולו אחר היות הסרתו ענש כל עם הגלות. והנה תדע כי סוד זה הספר הנקרא חצ"י ספ"ר הוא סוד חצ"י הש"ם והוא רמז למלכות מלך המשיח הנרמז בסופו של הספר בפסוק האחרון בשם משיחו בן שלמה. והוא המשיח בן השמאל המתהפך ממדת הדין למדת הרחמים. והוא בן שלום שנלחם בסוד חשמלים בלי לשון ונברא מאש לבנה והוא השטן הנשבע במעשיה. ולפיכך כלל זה הספר שהוא חצי כל הספרים, והנה חציו כפלם כדמות חצי השם שהוא כל השמות כולם. בין חציו הראשון ובין חציו האחרון. …