מִצְווֹת עֲשֵׂה
10 הפניות ב־4 ספרים
אמרי שפר
והנה העושה כן טוב מותו מחייו לולי תלמוד תורה שמתעסק בו. והאדם לא נברא אלא ללמוד תורה ולעשות המצוות שהם מעשים טובים בעולם הזה ומנחילים העולם הבא לעושיהם. והתלמוד והמעשה שני מינים רחוקים בדמיון זה מזה. כי הלמוד די לו בארבעה מיני אברים והם: הפה בכלל הדבור בלשון הקדש. והאזנים לשמוע הקבלות מפי הרב המלמד. והעינים לראות מה שכתוב בספרים. והלב להבין מה שמדבר בו ומוציא מפיו ומה שעיניו רואות בספר ומה שאזניו שומעות מפי רבו. והמעשה צריך כל האברים שהם רמ"ח. כנגד מספר מצוות עשה. והם להורות שכל אבר ואבר שבאברי האדם לא נברא לבטלה. אבל נברא לעשות בו מצוה אחת לפחות.
ואחר זה צריך שתדע כי אהבת השם לאדם יתרה מאד מאהבת האדם לשם והיא המשתפת באמת בין שניהם. אבל היראה אין ראוי לומר עליה שהיא מידה משתפת בין שניהם מצד כל אחד ואחד מהם , אלא מצד האדם לשם בלבד. ומזה הצד הייתה האהבה סגולה מיוחדת לאדם יותר מעולה מן היראה. ודע שכל החכמים הראשונים והאחרונים הסכימו הסכמה כללית שהיראה תלויה בשמירת מצוות עשה, וכל התורה מלאה מזו ההסכמה והדעת גוזרת להיות הדבר כן לא זולת זה. ואם כן נמצאת אומר שהאהבה והיראה צריכות לימוד חזק ומפני שהתלמידים נחלקים לחלקים רבים עד שיגיעו אל שתי התכליות האלו צריך שנכתוב בזה שער מיוחד והוא זה השני.
מאלה כולם וממה שבא אחריהם תבין סוד מהות המעשה ועל מהו נופל, ותבין מהם סוד מעשה בראשית ומעשה מרכבה וסוד מצוות עשה ומצוות לא תעשה. ומעשה המשכן שעשה מרע"ה ותדון כל מעשה ומעשה במקומו לפי מה שהוא. ודע כי מעשה כשיחובר לא יחובר ביחוד כי אם בריבוי כי לא יאמר מעשי מעשו מעשה אלא מעשיי בלשון רבים מעשיו גם כן מעשיה וכן השאר כאשר יחוברו אל הקונים. אבל בתוספת ה"א יאמר מעשה לבד ואין כן בזולתו מכלל י' הקונים. ואם כן כל מעשה מסודר על ריבויים, אבל פעל יחובר אל אחרים פעלי פעלו פעלה והוא לשון זכר נמצא ממנו לשון נקבה נגזר משם פעלה ויתחלף בחיבור ה"א בת"ו פעלתי פעלתו פעלתה.
נר אלהים
… בכללן, והוות ונפסדות בפרטן. ואחר שפעולותיו יורו על מדותיו הנאצלות ונשפעות ממנו ית', ראה להגיד מציאות הפעולות והמדות במצות, והיו העניינים הנגלים מהם דומים לפעולותיו. ועל כן נקראו אלה מעשים ואלה מעשים. והנה היו מצות עשה רמ"ח כנגד איבריו של אדם, והאיברים הם הפועלים. ונתיחסה כל מצוה ומצוה מהן אל אבר אחד מיוחד. וזאת היתה כוונת המספר הכללי מזה, לא שהאבר ההוא מיוחד לעשות המצוה ההיא המיוחדת במספר ולא זולתה. שהנה יש לאבר אחד מצוות רבות ולמצוה אחת …
… ופירשוהו למטה מן השמש הוא ואין לו יתרון, הא למעלה מן השמש יש לו יתרון. והוא בעצמו אשר אמרתי לך ברמז העמל בעניין שס"ה מצוות לא תעשה שהם כנגד ימות החמה. ועל זה גילו עוד חכמי הקבלה ז"ל בעניין מצוות עשה גם כן. ואמרו כל מצוות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות, וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמה נשים חייבות. כבר הורונו סוד גדול בזה ההבדל זכרים ונקבות במצוות עשה, והיותם תולים המצוות בזמן ובלתי זמן. כי בזה יבין הנבון החכם ההבדל הגדול שבין המצוות. ומפני שאין לאשה ערלה …
… (דברים כח' יג'). ובקללות "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה..הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב" (שם מג'). וכאשר היה לתלי שני חלקים בעולם ובהם יקרא בעל ראש ובעל זנב, והיה לו חלק בשנה וחלק בנפש, כן היה לו חלק אחד במצות עשה והוא סוד "אנכי" שהתלי פותח דרך לדעת את השם בפעולת ראשו ופותח שערי רחמים מהם נעילת שער. והיה לו חלק אחד במצות לא תעשה והוא סוד "לא יהיה לך" שהוא סוגר שערי רחמים בפעולת ראשו ופותח שערי הדין בפעולת זנבו. ועל כן סוד תורה …
… ממנו רוחני וממנו גופני. והמחשבה שהיא במקום בית דין של מעלה היא רוחנית ולה שני הדרכים. והמעשה שהוא במקום בית דין של מטה הוא גופני ולו שני דרכים. ועל כן הורכבה התורה מן הין ומן לאו, ומכלל הין אתה שומע לאו, כלומר מצות עשה ומן מצות לא תעשה. ולפיכך הושמו שתי בריתות באדם להיותם אמצעיים בין הזכות והחובה להכריע בנתים. אחת בפה והיא ברית לשון שבה נקשרו כ"ב אותיות, ואחת במילה והיא ברית מילה שממנה נבראו כל גופי האנושות בעלי התורה. והנה שאותה (הברית) …
המלמד
… שלמדם משה רבינו כולם לזקני ישראל. והוא כי י"ה שמי כולל שס"ה והוא מצוות לא תעשה, וזה השם חקוק על לב החמה, וכן בנוטריקון י'מות ה'חמה י"ה. ואברי האדם הם רמ"ח וכשתשים ה"ו עם זכרי ותאמר הו זכרי תמצאנו רמ"ח, וסודו רמ"ח מצוות עשה, הרי שניהם תרי"ג. ואם תרצה שיתברר לך האמת זה הסוד, חלק י' של שמי בעבור ד"ו ותדע שכל מי שעובר על מצוות לא תעשה השם ישמדהו, וכל מי ששומר
| מצוות עשה השם יזכרהו. והסוד הוא בצירוף, | יה | שמי |
| וה | זכרי |
ספר העדות
… ה"א והוא הזמן שבו נולד אברהם. וידוע שאם תשים ה' ראש לשמו יורה על ה' הידיעה, ואי אפשר זה בשם העצם. ועל כן צריך עוד שתוסיף י' על שמו ותשימנה במקום אשר היה בו ה"ה ואז יהיה השם האברים. וידוע שאיבריו של אדם הם רמ"ח כמספר מצו"ת עש"ה שהם ראשי"ת התורה. וכן הבראם שהוא אברהם. והוא חמר המצוה שסודם אברהם ישראל, צרף שניהם ותבין כל מה שרמזתי.