מָקוֹם

… היא מציא"ה וכל מצו"י עול"ם וכל עול"ם מצו"י ואין מצו"י אלא חכמ"ה ובינ"ה כמו חמ"ה ולבנ"ה. ועל כן כתוב והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה (איוב כח' יב'). וסוד מאי"ן מ"ן א"י מן אל"ף עד יו"ד, וא"י לעדות כלומר וא"י זה מקו"ם בינ"ה, וסוד מקו"ם בינ"ה בצירוף הוא מִבֵּי"ן קומ"ה כלומר מִבֵּי"ן העול"ם בֵּי"ן המקו"ם, והם בגימ' זי"ן מ"ם נו"ן שיורה על הזמן נבר"א אשר הוא החמ"ר לכל נבר"א ונקרא החמ"ר ההוא י"ש מאי"ן. ובהשיגך שני דברים הללו שהם הזמ"ן והמקו"ם באמת תשיג עמם מציאות החמ"ר …

דע בני יעזרך אלהים כי השם הוא עצמו ועצמו הוא שמו, ושם השם המיוחד לו הוא מורכב מד' אותיות והם באמת יו"ד ה"א והם אותיות הנעלמות. ובעבור שהם ראש תוך סוף יורו על השם שסודו ראש תוך סוף. והוא סוד כללי הנקרא מקו"ם ונקרא זמ"ן הוא אמו"ן. וזה בחשבון המרובע יוצא מן יהו"ה וזה בגימטריא ארב"ע אותיו"ת, ושניהם בצירופם 'החמ"ר בכ"ח', 'ז"ן ממקו"ם', 'זק"ן מהטב"ע', וסודו 'מטב"ע הנקב"ה', 'זכרו"ן'. כי טבע השמים מים גם טבע המים שמים. והבן …

… קכא' א') ואחרי כן אמר "עזרי מעם יהוה עשה שמים וארץ". ואיך אבקש מקום שמשם יבוא לי העזר כגון ההרים והנה עזרי מעם יי' עושה המקומות כולם אשר הם נכללים בשם שמים וארץ שהם הגופים אשר השם הוא מקומם, כלומר מקימם. והמקום הוא מיוחס לארץ מפני מנוחתה שאין לה שום מסע בכללה, והזמן מיוחס לשמים מפני תנועתם שאין לה שום מנוחה בכללם. והשם יתעלה נעלם משניהם ומשפיע טובו עליהם תמיד שהם בריותיו והוא העזר האמתי, קראוהו הנביאים תשועה והצלחה. וכן אנ"א יהו"ה הצליחה נא שני לראשון כי ההצלחה …

… הזמן העומד. והעתות הן העוברות והן העתידות לבא, ובעתה ידבקו חלקי הזמן העובר והעתיד. ודומה העתה מן הזמן אל הנקודה מן הקו כי בנקודה ידבקו חלקי הקו, והקו והשטח והגוף הם שלשה עניינים שהזמן נמנה עמהם לרביעי רק המקום שהוא חמשי להם מדמה לזמן יותר מהם.

… אחת אלה עם אלה, וסדורם מוגבל בהם יחד ונדבקים יחד בגבול אחד. וכן העניין בחלקי השטח ובחלקי הגוף ובחלקי המקום, כי חלקי המקום נמצאים מצד היותם ממלאים חלקי הגשם יחד, בין שיהיה המקום הוא הדקות שהגשם ממלאו, בין שיהיה המקום הוא המקיף בגשם מחוץ. ואמנם המספר והדבור והזמן שהם שלשת מיני הכמות לא היו חלקיהם יחד ולא יהיה כל אחד מהם מוגבל בחלקיו ולא יהיה כל חלק וחלק מחלקיהם דבוק בכלל מכל אחד מהם בצד מוגבל. וזה שעשרה שהוא חלק מחלקי המספר הכללי לא ידבק …

… מידי פשוטו. ואם תמצא לו עוד עניין שני גם כן שיסבלהו עמו והוא אצל דעתך מעולה מן הראשון, טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך, כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. והנה הרב ז"ל העירנו לזה באומרו בעניין שתוף שם מקום, בפרק ח' אמר, דמיון זה שבארנוהו לעניין מקום באומרנו "ברוך כבוד יהוה ממקומו" (יחזקאל ג' יב'). שאתה תדע שזה העניין בעצמו הוא עניין "הנה מקום אתי" (שמות לג' כא') מעלת עיון והשקפת שכל, לא השקפת עין מצורף אל המקום …

שני העניינים האלה המעולים הם לעדים על כל העניינים הדומים להם, והם מקום ועליה שאחר שבאו על עניין האדם שניהם, אינו נמנע בשום פנים שמשה עלה אל ההר גם עלה במעלה האלהית. ותהיה העלייה מצורפת מעניין נגלה ומעניין נסתר, והנגלה הוא עליית ההר, והנסתר הוא מעלת הנבואה. ואחר שגלה לנו הרב ז"ל …

… דרך לאדם להשכיל בלי דמיון. ואפילו להתנבאות אי אפשר בלא דמיון כל שכן בלתי דבור או בלתי הרגש קודמים לדמיון ולשכל, למה שהוא בטבע הוא נמנע ההשתנות. ואחר שהוא כך איני צריך להעיר על המלות ההם המורות גשמות, כמלת מקום או ישיבה על מקום, או קימה ממנו או עמידה בו או התייצבות עליו או קריבה או עברה בו, או ביאה אליו או יציאה ממנו, או הליכה בה או שכינה עליו וכיוצא בם כולם. כי אלה כולם שמות משותפים בהכרח והם אלה שאינם מורים כי אם על התנועה …

… תדע להבדיל בין הנמצאות הבדל עצמיי ותכיר מעלת העצם על המקרה. ואם יהיה הדבר מאחד מן העניינים הששה הנזכרים תדע שהוא עצמיי, ואם לאו תדע שהוא מקריי. והעצמיי נחלק לששה חלקים ואלה הם, עצם נמצא בפועל תמיד נצחי אינו נופל תחת הזמן ואינו במקום ואינו כח בגוף ואינו מקבל חלוקה ולא יושכל בו מניין נספר אבל יאמר בו עילה וסבה או התחלה או ראשית. ואם הוא ממי שיש למציאותו סבה יאמר בו עלול או שפע או שכל נפרד או מלאך, אבל אינו מתנועע.

… חבר אליהם כ"ה יעלה כה"ן. והנה רמז כהן אמור לה"ם. והסוד "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו' כז'). אברכם בגימט' מ"ט אותיות (אברכם=אותיוית ם=600) כלומר אני אברכם האותיות הנזכרות בשמי, ועל כן "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ' כא').

תחילה מקום ואחר כך זכר ואחר כך שם ואחר כך ביאה ואחר כך ברכה. הרי חמשה עניינים אשר בהם פלאות חכמה וזה רמזם המקום בכללו. ועל זה אמר "כל" ולא אמרו בלא מלת כל, וכבר בא סוד הברכה במלת בכל ברך את אברהם, ואמר אזכיר ולא אמר תזכיר כי אין זה הכח ביד האדם ואינו ברשותו בהזכיר …

… כח בגוף והוא מקרה נמשך אחר התנועה, כי הוא מושכל ואינו מורגש ולא מדומה ולא יושכל בלתי תנועה. והתנועה מקרה דבק במתנועע, ולא תמצא בלתי זמן ולא בלתי גוף והיא כח בגוף והיא מורגשת ואינה גוף וצריכה אל מקום. והמקום אינו גוף ואינו כח בגוף, אבל הגוף צריך לו לעמוד בו או להתנועע בו או לשבת בו ולנוח. והוא ניכר בריחוקים אורך ורוחב ועומק. והחומר הראשון אינו גוף אבל הוא כח נשפע ובהשפעתו, יקבל ארבע צורות ראשונות בארבעה מקומות שהם תוך הגלגלים כולם, ולא ימצא לעולם ריק מצורת …

… אין סוף והוא מנהיג הכל ובו מתקיים הכל, נאמר במשל כי ראש העולם הוא ראשו ורגלי העולם הם רגליו כמשל, "השמים כסאי והארץ הדום רגלי" (ישעיה סו' א'). וכעניין "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" (ירמיה כג' כד'). ובאמת כי העולם יש לו מקום וזמן וגבול, והשם אין לו מקום ולא זמן ולא גבול. ועל זה אין העולם במקומותיו שווה במעלה, אבל יש מקום שהשפע האלוהי בו יותר זך כמו גוף השמש והירח והכוכבים בגלגלים שזה יותר זך מזה וזה יותר מאיר מזה. וכמו שקרה זה לחלקי הגלגל כן קרה לקצוותיו וכן לכוחותיו …

… הרחוקים האלה השלשה אינם גוף כי אם מקרה ממקרה הכמות, ויש להם גם כן חלק במקרה האיכות. אך הגוף הוא הדבר המורכב מחומר וצורה, והחומר הוא בדיו והצורה באותיות המצוירות מן הדיו. וידוע שהם צריכים למקום ולזמן, והמקום הוא הגבול שהגוף נע בו או נח בו. ויש למקום מקום עד הגיע אל מקום ראשון שאין לו מקום כי אם מעמיד. ויקרא על זה המעמידו על בלימה, מקום, בשם משותף. כאמרם הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. כי מה שאינו גוף ולא כח בגוף אינו מקום, ואינו בגבול, …

ו שמו ו"ו ומספרו ששה. זה הציור כבר רמזנו סודו והודענו היותו מורה על צורת קו ארוך והיותו חותם שלישי אלוהיי. והוא להורות שהשם ית' שמו, אינו גוף ולא כח בגוף, והוא מקום ואינו נגבל ולא נגדר ואין עצמו חוץ מתאריו ולא תאריו חוץ מעצמו ואינו נופל תחת הזמן. וכל אלה העניינים וכיוצא בהם כולם מבוארים לנו במופתים מוחלטים מושכלים ומורגשים ומפורסמים ותוריים מקובלים, עד שאין שום משכיל ובעל תורה יכול …

… חלקיים המצויירים בנייר או בקלף וכיוצא בהם. אך ציורי האותיות היוצאים מהמבטא ואע"פ שאינם נראים לעינים והם הוים לשעתם ונפסדים לשעתם, ונכנסים באמצעות הקול והרוח באזנים ומשם יורדים אל הלבבות המקבלים הציור. יש לך לדעת מהם שיש להם מקום וזמן, ופעמים מקומם באויר לבד, שאין אזנים שומעות ואין לבבות מציירים ואז מקומם באויר, והם ציורים רוחניים לבד ואינם גופים. ואעפ"כ הם ציורים באמת, אע"פ שאינם לא בולטים ולא שוקעים ולא חלקיים.

… נמצאות בפעל. ואני אביא לך רמזים על כל אחת מהן ועליהם בנה כל מעשה. דע כי החומר הוא הדבר שמקבל הצורה ולא יקבל החומר צורה לעולם בלא זמן ובלא תנועה. וכל חומר בכח עליו הצורה יקרא גוף ובלי צורה לא יקרא גוף, חויב להיותו בעל גבול, והוא בלא ספק במקום. וכל מעשה יאמר עליו שהוא אפשר המציאות בעבור היותו בעל סבות, שאם ימצאו סבותיו ימצא גם הוא, ואם לא ימצא סבותיו או היו נמצאות ונעדרו או קרה להם מונע מהמעשה, ורצה הערך המחויב להיות ביניהם לא יתכן שימצא המעשה …

… והחמר ההוא מן הגלגל והגלגל מורכב מחומר וצורה בלא ספק ואינו אחר. וחומר הגלגל חומר אחד שממנו נתהוה חומר הגלגל, ואם היה חומר אחר כן נאמר על האחר שנתהוה מאחר ואחר מאחר, והיינו חייבים להביא הדבר אל תכלית. וכבר התבאר במופת היות החומר בעל תכלית והיותו במקום מוגבל. ואם כן נעמיד הדבר אל חומר הגלגל המורגש והמדומה והמושכל אצלנו. כי הוא מורגש בתנועתו שלא יתנועע לעולם, כי אם בעל חומר, ומדומה מדמיון השפלים אשר אתנו, ומושכל בהיותו בעל צורה מסובבת. ואם כן חומר הגלגל הוא …

… על פיו וקראו אז שלוחי להורות שרצונו שיגלה גם הוא מה שגלה לו בכתב או על פה. וקרא הכוחות רוחות ואמר שלש רוחותי אלה וייחסם אליו שהם לו בעבור רוב קרבתם אליו. ואמר אלה המה ה' האלהים השופטים כל הארץ על פי. וצוהו שישאלם איה מקומו לא מהות עצמו להורות שאפילו גם הם אינם יודעים מקומו אבל עושים מצותו כרצונו. ואחר זה פירש החילוק של הרוחות השלש ואמר שהם ארבע וגם חמש. ופירש ואמר כי האחת היא שתים, והאחת היא שתים, והאחד מכריע בינתיים. וקרא הנחלקות בשם …