מֵ"ם

… בלא אל... ואני אקניאם בלא עם" (דברים לב' כא'). "כי אתם לא עמי" (הושע א' ט'). ובתשובה "במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי" (שם). וכן אלו"ה חציו א"ל וחציו ו"ה, וכן אלהי"ם חצי א"ל וחצי ה"י ותוספת מ"ם להורות בו על סוד מופלג ומופלא מעניינו כשאבארהו לך ביאור מספיק ולכיוצא בך ושים דעתך עליו כי ממנו תכיל בלבך חכמה. כבר ידעת כי שם א"ל הוא תואר ושם י"ה הוא עצם וכן שם ו"ה הוא שם עצם כמו שנבאר שמו בשם העצם.

… אין שם גם כן הוראת השבעה במי מפני שכבר סמך על מה שגלה מהסוד ובא או מורה מוחלט בלא אם. וכן בשתים הראשונים עניין אהבת חפץ ואינו בשלישית וחזר וזכרו בד' להשלים הכוונה אחר הזכרת מה. והסוד תלוי במלות אם ומה שעניינם מ"ם וה"א. והסוד מ"ם ה"א ידוע בחלקך מ"ם לי לי שסודו אלהי"ם והוא יי' בעצמו המלא שהוא יו"ד ה"א וחצי השם כמו השם. וכן הכוונה בסוד שניהם יחד או הפך שהם כ"ו הוא כ"ו זה כופו לזה וזה כופו לזה והבן זה, כלומר שני השמות …

… הכסא בפעל. כאמרך האשה הבתולה היא בעולת בעל בכח טרם היותה נבעלת, וכאשר נבעלה היא בעולת בעל בפעל. ואעפ"כ אם זנתה היא בעולת בעל בפעל. כן החמר טרם בו לו צורתו הוא דומה לבתולה ובהגיע לו צורה הוא דומה לבעולה. וזה סוד מ"ם בעולה ובתולה, הסתומה בתולה והפתוחה בעולה. כן הגוף והנפש זה עם זו וזו עם זה וכן השכל והנשמה ואיש ואשתו זה מבואר.

… ואחד הוא כשאר המספר אלא שנבדלו שלשתם מלשון, כי זה סופו ה"א ועיקרו שלש ואינו ריבוי וממנו ועד תשע עשרה אין שום מספר מורה ריבוי, לא ריבוי זכרות ולא ריבוי נקבות. הוא מורה ריבוי מצד אחד אך לא לפי דרך הלשון, כי הלשון כשמורה על ריבוי זכרות מוסיף יו"ד מ"ם ובמעט מקומות ו"ו תי"ו. וכשמורה על ריבוי נקבות מוסיף ו"ו תי"ו ובמעט מקומות יו"ד מ"ם. ואין משלשה ועד תשע עשרה לא זה ולא זה. אך שנים מורה על כפל מפני היות הנו"ן מנוקדת בפתח והיו"ד בחירק, וכל ריבוי ביו"ד …

ודע שהציור א' וט' וי' ומ' וס' ופ' וש' שהם שבעה ציורים אין להם דמיון בחבריהם ולא הפוכים לציורם על חבריהם. אלא כל אחד מהם ציורו זר מציור כל חבריו. אך חמשה עשר ציורים הנשארים יש להם דמיון אלו לאלו או הפוכים מדומים כמו שהודעתיך. וחמשת הציורים …

… שהנה פ"ץ הם ציורים מובנים שהם במספרם הולכים כשורה, ושב פ"ה קצר פ"ה ארוך, צד"י קצר צד"י ארוך, ומה שהיה יושב בו שב עומד. וכן כ"ף ונו"ן אלא שאין כ"ף ונו"ן הארוכים הולכים כשורה במספרם עם הקצרים הנקראים בשמם. ומ"ם פתוחה שבה סתומה וגם היא חוץ משורת המספר. וזה כולו לעניין תשמעהו. דע כי פ"ה קצר מספרו בעשרות שמונים כמספר ח' באחדים וכן פ"ה ארוך מספרו במאות שמונה מאות. ועניין ח'פ'ף' במספר שזה שווה באחדים וזה שווה בעשרות וזה במאות. כי זה שמונה אחדים וזה שמונה …

… תבין השני. כי מספר טצ"ץ תשע מאות ותשעים ותשעה והכל תשעה תשעה. אך כמ"נ לא כן קרה להם, כי הנה כ"ף עשרים וחבריו ב"ר בציור בכ"ר, ב' אחדים, ב' עשרות עשרים, ב' מאות מאתים. ואיך בא זה כן והנה כ"ף ארוך חמש מאות. וכן מ"ם פתוח ארבעים ומ"ם סתום שש מאות ושורת מ"ם פתוח דמ"ת ושורת מ"ם סתום וס"ם. וכן נו"ן קצר חמשים ונו"ן ארוך שבע מאות ושורת זה הנ"ך ושורת זה זע"ן. והנה התבאר לנו קצת טעם זה הדבר והוא כי תכלית ציור האותיות נשלם בתי"ו ששורתו דמ"ת ושורות חבריו …

… ממנו תועלת וגמול כדלת וסגרהו. והיו לך על דרך שתוכל לעמוד חזק כעמוד ו"ו ישר. ושים בתוך הבית כלי זיין לחתת ולשבר בהם הטטים מן הדרך והמשטים דעתך מהודאת האמת. והרם כפך וכתוב ספרים ולמד בהם ושתה חכמתם כמים. והיה שט כדג במים עד שתתברך כדגים מרוב למודך. ותעשה פרי הוא נו"ן והסמך אל בעלי העינים ופתח פיך ביניהם עד שתסור בחכמתך את רוח הקופית שבך ותורישנו מפניך או תירש כחו, עד שלא ישאר בלא כח ושנה ניסנך וחייך שבו נולדת, כי ערל נולדת ולא יכולת להתנועע למול …