מִכְתָּב

וכן קראום במקצת מקומות מלאך החיים ומלאך המוות. ואמנם הרבו להם שמות מתחלפים כדי להוסיף ביאור מזה על זה. וכיוצא בזה עשו הנביאים בשמותיו של הקב"ה  והתחייב מזה שיהיה לו שם מיוחד שהוא סגולה לכל שמותיו והוא הכולל את כולם והוא, יו"ד ה"א ו"ו ה"א לפי מבטאו והוא יהו"ה לפי מכתבו והוא עשר"ה חמש"ה שש"ה וחמש"ה לפי חשבונו. וכן דרכי חלוקותיו כמו שהודיעך לפנים.

ודע שאם כל הלשונות הסכמיות, לשון הקודש טבעית. ואם לשון הקודש או מכתב אותיותינו הסכמים היה מתחייב שיהיו שם לשון ומכתב טבעיים. כי אי אפשר זולת לשון טבעית שכל הלשונות נולדו ממנה והיא כחומר לכולן ולא זולת מכתב טבעי שכל מכתב יוצא ממנו כדמות אדם הראשון שכל אדם נברא ממנו. וכמו שהגוף מורכב מחומר וצורה כן האותיות מורכבות מחומר וצורה. וכמו שהנפש ג"כ מורכבת מחומר וצורה או מדבר דומה לחומר וצורה כן המבטא בעצמו עצמות אמיתתו ועניינו לפי אותיות הדיבור היוצאות מחמשה מקומות הפה.

ואם כן הנה מחשבת האות מתדמה למהות השכל, ומבטא האות מתדמה למהות הנפש, ומכתב הספר מתדמה למהות הגוף. וכמו שלא יהיה האדם, אדם שלם כי אם בהיותו משתלש ומתעצם בשלשה עצמים אלה שהוא הגוף והנפש והשכל. כן לא יהיה שלם עד שישתלש באלה השלשה עצמים המתדמים לפי ענייניהם לאלו הנזכרים. והם המכתב והמבטא והמחשב. וכל אחד מאלה משולש והראשונים גשמות בגשם ומגשים לגשם וגשם מוגשם. והשניים נפשיות ומנפש ומתנפש. והשלישיים שכל ומשכיל ומושכל.

… מניעות המחשבה בכלל אשר א' מורה עליה. ואשר אמרתי לך אחר הגזירות הוא שאגלהו פה והוא עיקר כל סתרי ידיעת השם ית' ובה ינצח כל שלם לכל מקשה על עניין זה והוא זה: דע כי ארבע אותיות אהו"י הקדושים הנעלמים המפורשים בטבע המכתב ובטבע המבטא ובטבע המחשב, אשר אלה השלשה מורים על מערכות אותיות נבדלות בשלשה מינים אלה מאלה והם בסימנים משולשים כ"ב למכתב כ"ב למבטא כ"ב למחשב, כולם דומין לשלשת מיני הנפשות. לצומחת ולחיה ולמדברת. לצומחת …

ואני אין תכלית כוונתי לגלות סוד הגמול והעונש ומהותם לפי חלוק הדעות ולא להכריע ביניהם. כי אם בעניין השם בלבד לפי זכרונו במכתב ובפה ובלב ר"ל זכרון שם המפורש ובאומתנו בלבד כי לא נמסר לזולתה. ואבאר מהו גמול המזכירו ומהו עונש השוכחו. בין לכלל כל האומה בין לקהל מקהילה בין לרבים מהם בין לאיש האחד היחיד המיוחד. ואע"פ שאצטרך לשתף עם זה קצת חלקים …

ודע כי חכמת המספר היא צריכה להיותה ידועה לבעלי הקבלה בחכמת הלשון במבטא. מפני ששתיהן בדמות כלים להשגה עם חכמת המכתב כמו שבארנו למעלה בתשעים ספירות. ומזה תדע כי טורי עשרת הדברים שהן ס"ב אותיות לכל טור. אנ"א, לכ"ת, מאמ"ר. לפי סימן ראשי הטורים. פל"ע, אי"א, ללב"ך, לפי סופי הטורים. והרוצה לבחון זה יעיין בעשרת הדברים הראשונים בספר מדוייק וימצא כל אותיותיהם …

הנה זאת מערכה אחת ועוד אצייר לך אחרת כדי לכלול בהם כל מערכות הצירוף לפי הנכתב שהן ארבע מערכות לפי אפשרות המכתב אחת כדורית ואחת ארוכה ואחת רחבה וארוכה ואחת כולה זו על גב זו. ואמנם הכדורית היא עגולה כי אי אפשר לצייר במכתב על גוף רחב צורה כדורית. וזו היא עוד הצורה הרביעית ואחריה אכתוב צורה עשרת הדברים נחלקת לשני חלקים.

והנה המספר כ"ב פעמים תפ"ד תיבות. וכן מספר האותיות ס"ו פעמים תפ"ד אותיות. וכל עלה ועלה בו כ"ב פעמים ס"ו אותיות שהם כ"ב פעמים כ"ב תיבות וסוד כ"ב תפ"ד הוא א'ב'ג' י'ת'ץ' והוא מכתב ד"ם או כת"ב מד"ם. והוא הרא"ש והוא ש"ם עליו"ן. ומן א'ב'ג' עד ר'ש'ת' שהם ס' אותיות והם ב' תיבות. סודם יחד שניהם מסוף וכללם שקוצי"ת ושניהם ברי"ת קש"ת ומאלה תבין כל הנשארים כולם ותדע ותשכל מן מוצא דבר כי צירוף האותיות הוא שורש לידיעת סדרי כל החכמות אשר גילה אותם השם לבני אדם ולא עוד אלא שזה כולו עולה בלי נקוד אבל עם הנקוד עולה לחשבון אין חקר לו.

וידוע כי כל אות שבתורה וכל תיבה בתורה או נדברת תקבל כמה שנויי הבנות כל שכן עם דרכי הצירופים והגימטריאות ונוטריקון ותמורות וחלופין וחלופי חלופין ודומיהן. שאז תתרחב הדרך יותר ויותר כמה אלפים ורבבות בכל נקודה ונקודה ומכל זו הדרך הכתבית והדברית והחשבית, לא השיג ולא שמע ולא ידע שום פילוסוף דבר קטן או גדול ואילו שמעו לא היה מקבלו עד שהיה משליך תחילה כל מה שעלה בידו ויוצא מאצטגנינות שלו ושב לימי עלומיו ללמוד תורה חדשה.

ואחר היותך שלם בו שוב אל גלגולי צירופיו כאשר יזדמן לך. וחשוב כי הכל שלך וחומר שבעים לשונות בעטך ובידך לכתוב מהם מה שתרצה ולהניח מה שתרצה כמלך שכל מזונות חפצו מובנים לפניו בשולחנו ומתפרנס מהם ממה שיתאוה ומניח מהם מה שלא ירצהו. והחכם בוחר במובחר תמיד. וכן תחשוב שחומר הדבור כולו בפיך ובמבטאך שגור מצוי תמיד ואתה מבינו כרצונך …

… שאמרו במשלים "קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך" (משלי ג' ג') והבן זה כולו. וכן "וכתבתי על הלוחות" שהם משני לוחות אבנים. וכן נאמר "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם" (שמות כד' יב'). והנה הכתב והמכתב והלוחות לפי זה הדעת עניינים טבעיים, והלשונות הסכמיות, וגם צורות הכתב הסכמיות. אף צורת כתיבה מרובעת קרובה למוטבעת ומציאותה דומה לטבעת עגולה ומשוקעת המולידה מדפוסה צורה בולטת אשר הכל קולטת ולא מתרבה ולא מתמעטת. וכתיבתנו זאת, צורה לובשת וצורה …

… מקומות, אהח"ע בומ"ף גיכ"ק דטלנ"ת זסשר"ץ" (ס"י ב' ו'), הם נמצאות באדם מציאות טבעי ובלוחות מציאות מלאכותי הסכמיי. וזה בכל כתב ובכל מכתב ובכל לוח, אך הכתב והמכתב הנמצאות בלוחות הנבראים בין השמשות שנאמר עליה, "והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות" (שמות לב' טז'). ונאמר עוד במקום אחר, "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם" (שמות כד' יב'). עם מה שקדם בכתוב הראשון באמרו בעניין הלוחות, "והלוחות מעשה אלהים המה". ואח"כ אמר "והמכתב מכתב אלהים הוא חרות …

… וכללם ארבע מחנות שכינה, והבן זה. ודע שעל כן נכתבו בשתים שהן ארבע, וכל ארבע י' וכל עשר תכלית וכל תכלית קדש, בהיות תכלית אמת מכוון לכלל תכונה הראשונה. ואחר שהעניין כן נאמין למה שהעידה התורה עליו במציאותו ר"ל בהיות מציאות המכתב בלוחות טבעי כשאר מעשה בראשית כולו. ישתבח בעל הכוונה הראשונה והאחרונה אשר העלים והסתיר סתריו וסודותיו מלבות בני אדם המשתדלים לעמוד בעולם השקר ולהאריך בו ימים לשוא. וגלה סודו אל עבדיו הנביאים אשר הם תאבים להתעדן במעדן …