מְקֻבָּלִים
11 הפניות ב־3 ספרים
אמרי שפר
ואמנם יבין דעתי זאת הכללית מי שקדמה לו הידיעה במקרא ובתלמוד ובדקדוקם והתפלסף וקבל אחר שהתפלסף חכמת הקבלה בספירות ובאותיות, וזולתו לא יבין דעתי עד תכליתה בשום צד שבעולם. ואין ספק כי חכמי ספר היצירה נקראים מקובלים ונחלקים לכתות רבות לפי מה שהתבאר מספרי מפרשיו. ואיני רוצה להודיע פה חלוקתם כי דעתי יכירוה השלמים שהיא כוללת כל דעות הכתות והיא דעת שווה עם דעות החכמים והנביאים ואין בהם אפילו אחד מקשה עליה זה על זה וכשיתעורר …
ואחר שציירתי לך אילו הצורות לפי מה שספרתי לך יש לך לדעת ששתי הצורות האלו הקדושות יש בתוכם נפלאות תמים דעים. וצריך לך לדעת אם אתה ממקובלי האמת התוריית אשר היא תכלית כל קבלה נמצאת אחר המורגש ואחר המדומה ואחר המושכל שהוא המעולה מכל נסדר בשלמות ובאמיתות. כי זהו דבר כולל כל הכוונות התוריות כולן והבן זה מאד.
ויש נגזרות נעלמות ומן הנגזרות הנעלמות שם יהו"ה ושם אֶהְיֶה. ואמנם נודעה גזרתם למקובלים והיא באמת גזרה לזה מן הוה ולזה מן היה ושניהם יורו על הויה אלא שזה מורה על הויה שהיא הוה תמידית נצחית בהיות היוד היא המקבלת החדוש בהויה הקדומה הנמצאת וגם מורה הוא בעצמו על הויה עתידה להיות בסוד יפורש. כי כן סוד שם המפורש י שלם יפורש. והשני מורה על עתיד בעצמו שיהיה עם מי שיהיה עמו באמרו יי עמכם בהיותכם עמו. וכבר רמזנוהו למעלה.
… לדבריו. ואמנם המקשים לא הקשו עליו על דרך קראם הטוב והרע הגופנים הנמצאים העדר וקניין. אבל הקשו עליו מצד ממציאם ואמרו שהשם ית' ממציא הטוב כולו ואין הרע צריך לממציא כי הוא העדר. והטוב הוא קניין שקנהו הזוכה. והמקובלים אמרו כי הקב"ה ברא יצר הרע וקראו רע שנאמר "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". ואמרו ברא תהו ושם מקומו ברע, וברא בהו ושם מקומו בשלום. ואין רע כנגד שלום ואע"פ שמצאנוהו כתוב "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע". ואמרו על יצר הרע מכל …
והאיש אשר בחנוהו חכמי הקבלה אשר כבר ראוהו נפרש מבני גילו מהבלי הזמן ותחבולותיו וכשופיו וזיופיו ושם דעתו לאור באור החיים ואוהב התורה אהבה רבה ומכיר מעלות ענייניה הנקראים המופלאים ויודע מעלת החכמה ושהיא למעלה מכל מעלה אנושית ושהיא המורה והמביאה לידי המעשים הטובים כולם, והכיר שאי אפשר להיות שם מעשה טוב אלא מכח התורה והחכמה ונמשך בכל כחו אחר הלמוד המביא לזה ולזה. ר"ל המוציא החכמה מן הכח אל הפעל והמביא את בעליו לכל מעשה טוב. ושמח בשמעו שיש אחר חכמתו חכמה והוא חייב לבקשה והשתדל על זה בחזקה עד שבקש מקובל שיקבל ממנו הקבלה.
האיש אשר אלה תאריו הוא אשר ראוי למסור לו הקבלה כולה כאשר היא. ומפני שלא יצטרך איש כזה אל רב שימסרנה לו ויספיק לו מה שימצא כתוב בזה בספר ממנה אכתוב לו אני עתה די סיפוקו לבא בחדריה. ואם ימצא עליה רב הנה מה טוב ואם לאו יעבור עם מה שימצא ממנה בזה הספר ובזולתו מזה המין של הקבלה.
דע כי צירוף האותיות הוא הדבר הראשון שהמקובל מלמד למקובל אחר מכיון שהוא בעל מדות טובות ירא שמים שונא בצע אוהב האמת רודף לשם צנוע נדיב לב שפל רוח נזהר מעבירה שומר מצוה חכם מבין משכיל אוהב הלמוד זריז משתדל לדעת התורה לשמה. שמח בשמעו דבר חכמה מפי כל אדם מתחבר אל החכמים …
… קין, הבל, אדם, חוה. ויש בן ארבע כגון: יצחק, יעקב. ויש בן חמש אברהם, נפתלי. ויש בן שש ישמעאל. ויש בן שבע אחשורוש. סוף דבר כי גם הפעלים מתרבים אבל לא כמו השמות ועל כן אמרו שם בן י"ב ושם בן מ"ב ושם בן ע"ב ולא מצאנו אצל המקובלים יותר משם בן ע"ב ולא פחות משם בן ד' והוא שם שלם גם זה שלם ומשלש יצא ממנו בעל אותיות יר"ו שלם כי המשלש הוא בתכלית השלמות וכך יוצאים שלש פעמים ע"ב ע"ב ע"ב. י', י"ה, יה"ו, יהו"ה. י', י"ה, יה"ו, יהו"ה. י', י"ה, יה"ו, יהו"ה. …
ודעת קצת חכמי הקבלה היא בשככה תתחלפנה צורותיה בה אחר הפרדה מהגוף עד הגיעה מצד עלוי גמולה אל גבול אחד בלתי משתנה אצלה והיא תכלית תכליותיה. או עד הגיעה מצד גודל ענשה אל גבול אחרון שאין אחריו גבול כמו שאמרו היורד לארקא שוב אינו חוזר והוא המת שנענש במות שאין אחריו מות. והפכו הנגמל והוא החי שאין אחר חייו חיים לנפש האדם. והשאר שהם בין שתי הקצוות האלו הרחוקות בתכלית הרוחק מתגלגלים עד הגיעם לתכלית העונש או לתכלית הגמול הנזכרים וזו דעתי גם אני עם אלה המקובלים ויש לי בזה ראיות חזקות. אבל אין לי צורך לגלותם בכתב עתה וכל שכן בספר זה.
שומר מצוה
… ויורדים ומתרחקים מן האמת מצד היותם חושבים שאין להם טעם ולא סבה אחרת אחר מה שחושבים הם. והפילוסופים עולים גם כן ומתקרבים אל האמת מצד השתדלותם בחכמות ויורדים ומתרחקים מן האמת מצד היותם מבזים התורה והמצוה. והמקובלים אשר הם המתנבאים לבדם מסבבים סביב האמת על דמות מזרח ומערב שהם שני מקומות מורים על האור ועל החשך שנקראים יום ולילה. והוא שיקרה למתנבאים בעת השתדלם בבקשת הנבואה שינועו מחשבותם לקבל שפע מן השכל הפועל. ופעם יציץ עליהם אור מאורו וזיו מזיוו וזהר …
ספר החשק
… תפעל היא בעצמותה עד שתקבל דבור מזולת מעלתה באמצעות הכלים אשר בין שתיהם. והפועל אשר תפעל בה זולתה היא כדמות הכנה שמכינה אותה ומסירה את מונעיה מלפניה, עד שתוכל היא לקבל הכח הפנימי השופע עליה תמיד בלא זמן. והוא הדבר הנקרא אצל המקובלים רוח מרוח הקדש, שגם היא רוח הקדש. והחוקרים מהאומות קוראים לזה הכח שכל שופע מהשכל הפועל, והכל כונה אחת, ואין בינינו ובינם אלא שנוי שמות.