מֵנִיעַ

7 הפניות ב־1 ספרים

סתרי תורה

עמ' נח§102

שר הפנים הוא הדבר שיש לו שני פנים עכ"פ, נגלה ונסתר. הנגלה הוא גלגל איזה מהם שתרצה, והנסתר מניע הגלגל גם כן בלא ספק, והשר הוא הדבר אשר לו שולטנות ושררה וממשלה על המניע ועל גלגלו. ועל כן יהיה הדבר ההוא המשתרר והשולט, שכל נפרד ממציא הדברים ומנהיגם, ויהיה לפי מה שגלה הרב ממלת פנים בהיותה מורה על מציאות פירוש שר הפנים,

עמ' פט§150

לבלתי תכלית אחת מועילה או הכרחית. ואם הוא כן היה נראה אז שפועל הטבע פעולת בטלה בו מפני סבת בעל הדיבור לפי ציורו ומחשבתו, והדבר להפך בטבע. וכבר התבאר במופת שהטבע לא יעשה דבר לבטלה, והוא שכמו שנודע במופת שהמניע הידוע הוא מניע החומר לקבל הצורה, כן נודע במופת שהצורה ההיא היא תכין עוד החומר לקבל הצורה אחרת אחר צורתו הנמצאת בו עתה, אשר היא היא המכינתו לקבל זולתה אחר סורה ממנו ואחר העדרה, כי לא ימצא הוא ערום בלא צורה כלל. ואמנם בבחינת אמיתת עצמו

עמ' קב§178

שלם, וישיג הדבר הקיים בפועל תמיד ויתדמה לו בכל מיני הדמות שאפשר להתדמות לו, ויתרחק מכל מה שהוא כנגד זה. כי זהו תכלית כוונת מציאותו בכח, ואין זה הכח מוכן ומזומן לכל אדם עד שיעלה זה הפועל ביד כל מי שירצהו. אבל יש מונעים לאדם מזה הפועל מהם מקריים ומהם הרגליים ומהם רצוניים ומהם טבעיים. ועל היות המונעים רבים אמר הכתוב "לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט" (איוב לב' ט'), ר"ל ולא זקנים יבינו משפט, כי מלת לא מושכת עצמה ואחרת עמה. והעד שכבר אמר לפני זה "אמרתי ימים ידברו ורב שנים יודיעו חכמה:

עמ' קז§183

דבר נוסף על הגוף ומתחלק בהחלק הגוף, והמעמיד הוא אמיתת ההויה ואינו מתפשט בכל הגוף וגם אינו מתחלק בהחלקו. אבל שני מיני הכח האחרים יאמר עליהם בכח, כלומר שהם נמצאים בכח ולא בפועל. והוא שיאמר על מה שבכח כח מפני שהוא מזומן לצאת לפועל אם לא ימנעוהו מונעים עצמיים או מקריים. כאמרך הנער הזקן בכח מפני האפשרות הנמצא בזקנו שהוא מוכן לגדל שיער השיבה אם לא ימנעוהו מונעים מזה. ואמנם לא יוכל אדם לומר על מי שאין בטבעו הכנה להוציא כוחו לפועל שהוא בכח, כי לא יאמר אדם החמור משכיל בכח

עמ' קח§185

מציאות העיניים. לא שאור השמש מקבל חלוקה כי אינו גוף. וכבר יוחלט שם הוצאה מכח לפועל על מי שהסיר המונע מהפועל, כמו שהוזכר בהקדמה הי"ח. והבן זה ויוסר לך בו ספק גדול ותדע כי השכל הפועל הוא פועל בפעל תמיד, והרב המסיר מונעי השכל מן השכל כבר יאמר עליו שהוא הוציא הכח הדיברי מהכח אל הפועל. אבל הכח אפשר היותו גם כן עצם דבר כגון הצורה המעמדת החומר, ואפשר היותו מקרה כאור הלהב, ויקראו זה וזה בשם כח כי שניהם באמת כח בגוף. ואע"פ שאין אחד מהם

עמ' קט§186

שופע עליהם בפועל והוא אז רואה האור בכח ורואה הדבר הנראה בכח אך לא בפועל. וזה משתי סבות, אחת מפני לחלוחית העיניים שגבר הרבה, ושנית מפני שאין בו התעוררות הבנה עדיין להבין עניין האור ועניין הדברים הנראים. אבל כשיוסרו ממנו אלו השני המונעים ותהיינה עניו פקוחות ביום והוא במקום האור, הנה נודע שלא פעל בו האור אז מה שלא היה פועלו מקודם לכן בו, כי הפועל מהאור הבא עליו הוא שווה אצלו עם אותו שהיה פועל בו לפני זה. אבל הוא אשר קיבל האור התחדש בעיניו דבר שלא היה להם כי אם

עמ' קעד§292

ואמנם אמיתת ההשגחה המשתתפת אלינו היא להודיענו ידיעת השם ולהסיר מעלינו כל מונע אותנו מידיעתנו. כמו שאמר הנביא בייעוד הטוב שיעדנו בו "ונתתי לכם רועים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל" (ירמיה ג' טו'). ואמר "ולא ילמדו עוד איש את רעהו לאמר" (ירמיה לא' לג') וכו'. ואמר משה רבינו ע"ה "ובקשתם את יהוה אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ד' כט'). "ושבת עד יהוה אלהיך...ושב יהוה אלהיך את שבותך" (דברים ל' ב') וכו'. ואמר הנביא "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי"  (ירמיה ט' כג') וכו'.