מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין

… כי שם מ"ב הוא הולך תחלה בצורה אחת מתגלגל מדרך ב' ב' אותיות כאלו א"ב ג' וכן עד סופו ויוצא מן בראשית בלא ספק. אבל לא על דרך שאמרו קצת רבנים אשר לא ידעו דרכו והחליפוהו. אך הוא יוצא בחילוף אחד ידוע אצלנו והוא דומה לענין חילוף 'מנא מנא תקל ופרסין' שגלגלוהו חכמי אמת המקובלים השלמים ז"ל רבותינו הקדושים קדשי קדשים. באמרם בסנהדרין בפרק כהן גדול בסוף מתנית' (עיין סנהדרין כב.) וכותב לו ספר תורה לשמו, בענין כתב הנשתון כתוב ארמית ומתורגם ארמית על אמרו בסוד פס ידא די כתבא …

ראה איך לקחו ראשו של זה וסופו של זה והנשאר משניהם מקרא. ותבין זה ועיין מה שבא שם עוד בענין א"ת ב"ש ובענין אח"ס בט"ע ובענין א"ל ב"ם עד סוף המשלים ההם. והוא טר יש כת נטור, יש לי כתות כתות מזרעו של עשו שאני נותן לך. ואע"פ שנראים דבריהם שאמרו דרדקי באמרם לפני זה אתי דרדקי האידנא. ואמור מילי דאפילו בשני יהושע בן נון לא איתמר כותיהו. ועיין בסנהדרין וראה מה שרמזוהו בענין "פס ידא די כתבא", אשר בא בספר דניאל על צירוף "מנא מנא תקל ופרסין". על פי רב ושמואל ור' יוחנן שזה אמר 'אנם אנם לקת ניסרפו'. וזה אמר 'נמא נמא קתל פורסין’. וזה אמר 'ממתוס ננקפי אאלרן'.

… הפסוקים לאחור כ"ח כ"ו כ"ב. חבר שני המספרים של הפשט והפירוש ותמצאם עולים מנ"א. וסוד חברו הפוכים אמ"ן אמ"ן, כי הם סוף הפסוק כמו שרמז בו במלת פירוש "מנא מנא אלהא מלכותך" (שם כו'). ולא פירש מן השנים כי אם האחד, כי מנא הוא פירוש מנא האחד לבד, כאשר מלת תקילת פירוש כמו תקל וכמו שמילת פריסת פי' ופרסין והם ענינים נגזרים ולשון נופל על לשון.

… הצירופים והגימטריאות בשתי הפרשיות. ואתה המעין יודע מה שבא מזה המין בסנהדרין בדברי רבותינו ז"ל בענין כתב הנשתוון אשר שם נאמר מאי ולא כהלין כתבא למקרא. אמר רב בגימטריא איכתיב להו יט"ת יט"ת אד"ך פו"ג חמ"ט ופריש ליה מנ"א מנ"א תק"ל ופרסי"ן. ושמואל אמר ממתו"ס ננקפ"י אאלר"ן ר' יוחנן אמר אנ"ם אנ"ם לק"ת ניסרפ"ו רב אשי אמר נמ"א נמ"א קת"ל רופסנ"י הוא פרסין פוריסן לפי הדין על דרך הקבלה. וכל מי שחננו השם דעת יוכל להוציא מכח הדברים שזכרנו בשתי הפרשיות …

… מהנביאים, הם מחברי התלמוד ז"ל, ומהם ומדבריהם נודע לכל מה שידעו ומה שאדענו מעניין חכמת הנבואה אשר הגדתיה לך. ואם תרצה גם אתה הקבלה אשר קבלתיה גם אני, ואם לא הרשות בידך. אמנם תדע קצת ראיה מדבריהם מעניין דניאל מסוד "מנא מנא תקל ופרסין" (דניאל ה' כה'), שהחכמים צרפום בצרופים רבים. ואלה קצת דבריהם "אנמ אנמ לקת ניסרפו". ואמרו, בגמטריא איכתיב כלומר בחלוף א"ת ב"ש, "יטת יטת אדך פוג חמט". וכן "נמא נמא", וכן תחשוב גם אתה אמן אמן. וזה הסוד לא גלוהו הם ז"ל, אבל העירונו אליו בביאור גמור …