מַיִם
27 הפניות ב־8 ספרים
אמרי שפר
ומפני היות שרש הנפש הצומחת נשרש בעפר ובמים שהם שני היסודות התחתונים והם עיקר כל מזון העפר שרש למאכל והמים שרש למשתה והעפר קר ויבש בטבעו והמים קרים ולחים בטבעם הוצרך על זה להתחבר אליהם דבר חם קל עולה ומעלה הבלי המזון שטבעו לרדת עם הרוח והיה הדבר ההוא דם שטבעו כטבע הרוח חם ולח. ונולדה ממנו כל נשימה להכניס ולהוציא האויר המשתנה והמתחלף מהרה ותנועתו יותר מהרה מתנועת המים כמו שאנו רואים זה בנצוץ השמש בהיכנסו בבית דרך החור או החלון. כי אז מתגלה מציאות האויר לחוש העין. גם אנו מכירים בו דמות הקשת כשנשליך עליו מים זכים מעט מעט דרך הזיה עם הפה ועם זולתו.
וממשלי הבית הנזכר ומעניין היכל הבית ומסוד כסא המלוכה שהמלך יושב עליו לעתים תבין סוד גוף המלך ועניין נפשו וצורך שכלו הנזכרים ותבין שהם שלשה עצמים מתחלפים במהותם ושכינתם יחד. ותדע יחס זה אצל זה וערך זה לזה לפי המשל. כי אין דמיון ביניהם ולא יחס אמיתי ולא ערך צודק. וכן תבין משלשה שמות הקודש שהם מיוחד ומכונה מיוחס. המיוחד ראשיתו י'. והמכונה ראשיתו א' וסופי שלשתם הי"ם. והוא שטעון בקיעה לעבור גאולים בתוכו ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. ואשר תוך שלשתם ה"ו ד"נ לה"י.
… מתפעל בעצם והחום מתפעל המקרה. ויקרא על זה החום באש עצמיי לו קרוב להדמות לצורה שבה נהיה והיה האש אש. ויקרא הנפש בו מקריי לו קרוב להדמות לחומר. וכך תדין שלשת היסודות הנזכרות אחר שתדע כי טבע הרוח חם ולח וטבע המים קר ולח וטבע העפר קר ויבש. כאשר טבע האש חם ויבש ותדע שטבע הרוח הוא הפך מטבע העפר בכל שתי האיכויות שלהן. ויתחייב מזה להיות לשני היסודות ההפכיות ארבעה טבעים. וכן טבע האש הפכי לטבע המים. והיו לרוח ולעפר החום והקור …
גן נעול
והנה המים לחים וקרים, וקרירותם מצד צורתם ולחוּתם מצד חמרם. והקר והלח אי אפשר לו להיותו חי, ואיך נמצאת נפש חיה מן המים. והמים מקבלים כח מן הירח והוא המאור הקטן וכנגדם נאמר ביום השני, "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים" (בראשית א' ו'). ומדת המים חסד וסודו של"ג שתחת כסא הכבוד. הוא החש"ך שנאמר "חשכת מים עבי שחקים" (תהלים יח' יב'). והרמז בהשגתם אמר רבי עקיבא, כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנאמר דבר שקרים לא יכון לנגד עיני (חגיגה יד.).
ואמרם "אבני", יורה על שני מינים. וכן כתיב, "ונטה עליה קו תהו ואבני בהו" (ישעיה לד' יא'). והאחת היא אבן שתיה שממנה הושתת העולם. ושתיה שם מורה שני עניינים. אחד מלשון שתי כלומר יסוד. ואחד מלשון "והשתיה כדת". ולפיכך אומרים שמשם הקב"ה משקה כל האילנות והוא סוד מופלג. והשנית היא אבן ספיר דמות כסא, זאת מקפת בכל וזאת מקפת מכל. ועל כן יש ביניהם תכלית ההבדל ואינם דבר אחד במהותם. והאומר שמהותם אחד דובר שקרים, אבל באמת נקראים בשם אחד והוא שם מים. והמגיע אל זאת ההשגה צריך שיתדמה בהשגתו לרקיע המבדיל בין מים למים ויהיה גם הוא מבדיל בין מים העליונים למים התחתונים.
… 'ת"ג שומ"ר טפ"ה' אשר ממנה הגוף המדמה. והיא נחלקת לשני דמי"ם ד"ם וד"ם, וכן "שרץ נפש חיה" בגי' א"גם, שסודו ד"ם כולל א"ב א"ם. והוא שם המפורש מלא במבטאו, כי 'נפ"ש חי"ה' 'חצ"י הש"ם' ובשעה שרץ ומתנועע הוא שלם. וסוד 'ישרצו המים' 'ירצו השמים' 'מ' ציור שם י"ה'. וייצר בשני יצרים בשני יודין, יצ"ר יצ"ר 'ש"ש מאו"ת' 'שק"ר ואמ"ת' חתומים ביצירתו של אדם, 'בהזכר ונקבה ברא אותם' הדמיו"ן הר"ע צוד"ק ומכז"ב והבן זה. והנה נאמר "תוציא הארץ נפש חיה למינה" …
והנתיב השלישי כולל הבנת הקריאה על צד דרשות והגדות. וגלגליהן מקיפים שני הגלגלים הנזכרים כענין אומרם ז"ל למה לא נאמר ביום השני כי טוב מפני שלא שלמה מלאכת המים וכן כל כיוצא בו. והנה קראו זו הדרך דרש להורות שבה אפשר לדרוש ולחקור ולדרוש בה גם כן ברבים לאזני כל. וכיוצא בזה קראו גם כן אגדה או הגדה והראשון ענינו משך והוא תרגום והוא טוב למשיכת הלבבות אל דרך טובה. והשני ענינו ספור דברים נאים שהשומע חפץ להקשיבם בתאוה:
מפתח הספירות
… "וזאת התורה אדם כי ימות באהל". כבר ידעת מה שדרשו בו ומספיק כי הוא העיקר. והשאר נודע מעתה ממה שקדם למי שהבין כוונתי בו. אבל המביט יבין ממנו מיד למה נסמכה פרשת מיתת מרים אל שחיטת הפר"ה ומי הנדה מטהרים. וכשמתה מרים מיד נאמר "ולא היה מים לעדה". ובסבת העדרם מתו משה ואהרן ג"כ. ואלה הם מי מריבה השניים והשם רצה לנסות שני האחים בהבדל הדבור למרה. ואע"פ שרמזנו קצת עניין זה בסוף ספר הקרבנות ושתפנוהו עם עניין אדם נשלים עניינו פה שזהו מקומו. ונאמר כי …
… הוא עם כוכב נקבה הוא נקבה. נמצא שהוא פועל ומתפעל. והנה אחר שפרש לך הכתוב ששה מיני מתכות חזר וכלל בשני לו ואמר "כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכל אֲשֶׁר לא יָבא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם".
מפתח התוכחות
… עליו "הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו". ועל זה בא גם כן ביהושע משרת משה, "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה" שהוא מזרעו של יוסף. שנאמר "למטה אפרים הושע בן נון", ולפיכך דילגה המדרגה לאחור ממים לרוח וממטה למעלה. והנה היאור ומי מרה ומי מריבה הראשונים והאחרונים בצור ובסלע עדים על כחות המים וכל שכן ים סוף. ויורו על כח משה עליהם ופעם על הצלתו מכח המים על ידי תבת גמ"א שסודו דם. ויובן מסוד אמרו "ההפכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים" (תהלים קיד' ח'), ופעם על התהפכות כח המים בכח עץ. גם המ"ן הוא …
… יראתם מפני האש ומפני זה לא עלו בהר. כאמרו ע"ה "כי יראתם מפני האש ולא עליהם בהר לאמר". וכבר ידעת מה שבא בדברי חכמים בעניין מגלה זה הסוד לפי הדברים הקשים. כאמרם ז"ל הר קשה ברזל מחתכו, ברזל קשה אש מפעפעו, אש קשה מים מכבים אותו [מים קשים עבים סובלים אותם]. הנה אלה ארבעה מינים קשים זה מזה וכל אחד לפי כחו וטבעו אצל מי שנלחם עמו נקרא קשה. וכן המשיכו העניין בשאר דברים קשים ומאלה תבין השאר. ואמנם הר וברזל ואש ומים הנחברים פה שמע …
… הא"ש פעפו"ע וסוד מי"ם ידו"ע, והנה ארבעתם סודם תור"ה. כי התורה שמה הר כמו שאמרתי לך שהיא הר תהו והברזל והאש שניהם תורה. שנ' "הלא כה דברי כאש נאם יהוה וכפטיש יפוצץ סלע" (ירמיה כג' כט'). והפטיש הוא ברזל, והמים "הוי כל צמא לכו למים" שפירשום תורה.
סתרי תורה
… שפעו, כאשר המשיל הרב בתארי האש. והמקבלים לפי רוב שנויים קבלו השפע בשינויים כעניין דמות המים המרוים כמה מינים מבעלי חיים, והריווי משונה בהם, והמקבלים נשתנו בעדו תחילה ובעד עצמם אחר כן, והמים עודם מים. ומפני סוד השפע המכונה בשם מים, אמרו, אל תאמרו מים מים והבן זה. והנה בסוד מים העליונים ארמוז לך דברים שתבין כל העניין אם תשתכל בו כראוי. וקבלנו בשם שפ"ע, ש'כל פ'ועל ע'ולם. וזהו האמת עם מה שתדע שסודו שפ"ע לעול"ם כול"ו. וכן צרפהו ותמצא עניין נסתר ונעלם בו, …
הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה' א'). הנה המים נודעים בקבלה "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה" (ישעיה יב' ג'). והנה עץ החיים מהלך חמש מאות שנה וכל מימי בראשית מתפלגים תחתיו. ו"כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" …
נר אלהים
… כלומר א"ב חדש היציר. ואמנם הוא בצורה אוהב צורה וכל צורה אש, על כן נאמר אש אוכלת הוא, "הצור תמים פעלו" זה מקום קו"ף פוע"ל צור"ת המי"ם מצורפת על היום ומצורפת על הים, כי היום והים שווים, והוא סוד גדול מאד. כי הנה נברא תחילה יום ואחריו מים. והרמז, "יחינו מי מי"ם ב יו"ם ה שלישי יקימנו ונחיה לפני ו" (הושע ו' ב'). וסודו מ"ו ימי"ם, עולם מצוי ממגלגל חמה ולבנה שסודם חכמה ובינה, ולמי שהם בלא זכות הם להם מלאכי חבלה, ולבעלי זכות הם להם המלאכים. …
… "שט"ו העם ולקטו" (במדבר יא' ח'). שתף עם שי"ה כלל אב"ג הנמצא מצורף עם כל בשם ותמצא י"ה יהי"ה אד"ם מל"ך, ורמזו אדם מלך על כולם כלומר מלך עולם פנימי. שתף הכל הנה מלך קריה מים יצירה רו"ח מי"ם א"ק תחת א"ש. והסוד המים רוח ומים הים מים מרוח, חבר הכל יעלה מלאך שדי. והסוד רוחנים בגוף האלהים רוחנים אלהים על הרוח הרוח על הכסא הרוח על הטבע רוח אלהים לע"ה על"ה שעלה שם אדנ"י. הכל שכל כל ספירה כל מחשבה על רוח האלהים ודעם, שמהם נברא א"ש ד"ק וסודו …
דרכי הקבלה הידועה למקובלי הנבואה הם רבים מאד, ומתוך שהמקבלים הם במדרגות רבות נחלקים זה מזה נקראו הדרכים ההם רוח. שהרוח בטבעו נחלק למחלוקות רבות, גדול וחזק בינוני שווה קטן וחלש. ונקראו מים שהמים יש להם טבעים משונים ומהם מרים ומהם מתוקים ומהם כך ומהם כך, וכן המקבלים יש מי שמתחכם וחכמתו מרה לו ויש מי שחכמתו מתוקה לו. וכן שנויים אחרים רבים בהם ונקראו אש דמות פעולות האש שגם הם פועלים כמוהו טוב ורע מות וחיים. וכן נקראו …
וידוע שהנפש אע"פ שאינה אש טהרתה באש, והגוף אע"פ שאינו מים טהרתו במים. ואם לא היתה הנפש חזקה יותר מן האש בבואה להטהר באש היתה נשרפת בו, ואם לא היה הגוף חזק יותר מהמים בעברו במים היה נפסד. רק מפני שהאש כללי והוא בעל מינים רעים, והנפש מצד אחד כמו אש ומצד אחר אינה אש ממש, …
… ש"ש כנפי"ם לאחד. והסוד כ"ף זכות וכ"ף חובה ולשו"ן ח"ק מכרי"ע בנתים, ועל כן חמ"ש כנגד חמ"ש, אמ"ש כנגד אמ"ש, והשאר ד"ו מ"ה זה לזה מתאחדים ג"ב ל' ג"ב, חו"ל קד"ש דם דת. כי חתם חול בכל קדש בם חתם קדש בכל חול. חלק רוח ומים, חק מים לרוח, חק רוח למים. "חק נתן ולא יעבור", ועל כן חלקו רחמים, והסוד חלוק חמרים, כי חלקו חמר האדם שהוא חמר ודם, ועל כן דם מרוח גם רוח מדם. והבן אלה העניינים הם פלאות חכמה כי יש מאל"ף הכחו"ת וממנו קבלנום ועליהם בנה בתים.
… והכלל הא' כולל ע', והכלל הב' כולל י"ב, והג' הוא שבא אחד מי"ב, והד' הוא משפחה אחת משבט, והאחרון הוא איש כללי והוא הכהן הגדול מאחיו, ואינו משתנה כי אם בדורות. כן במציאות הכלל הראשון רוח כללי והוא רוח הקדש, וממנו רוח פרטי, וממנו ומהפרטי מים, וממנו ומשני הפרטים א"ש, וממנו ומשלשתן יסד מעונו.
… הקדש. "שתים רוח מרוח" אלה הנזכרים מהם רוחניים ומהרוחניים יצאו הגופנים. ועל כן אמר חק"ק וחצ"ב שסודם שד"י. והנה האותיות החקוקות והחצובות ברוח, ורוח אחת מהן, כלומר כל אחת מהן רוח, ורוח הקדש הן כולן רוחניות. וכן המים והאש שאחר שהן ספירות תחילה הן רוחניות ומהן נבראו הגופניות. ועל כן הביא ראיה מן מלאכיו ומשרתיו ומן רוח ואש. ואע"פ ששם מלאך ושם משרת משותפים בשם רוח ובשם אש. ואחר שזכר הארבע החל מן החמש וזכר על החתימות המצורפות שבהן חתם ו"ו קצוות. וזאת לך ראיה …
… באמרו י' ספירות בלימה אחת רוח אלהים חיים, ומנה אותם אחת אחת. ושם תחילה הראשונה מהם רוח הקדש, וזכר שהיא משותפת בקול ורוח ודיבור. ועוד אמר שתים רוח מרוח, וזכר שם חקיקה וחציבה אשר חקק וחצב בה כ"ב אותיות. וכך זכר במים ובאש חקיקה וחציבה, הנה זה גלה לך שאין שם צירוף כי אם חקיקה וחציבה בעניינים. וממה שזכר במים תוכל להבין צורת החקיקה והחציבה שזכר ברוח ובאש, ואע"פ שידענו שהעניינים ההם זכרם על שתי צורות, צורה רוחנית וצורה גופנית, שהרי שם …
ספר החשק
ואמנם בשני זכר ביאה בנתים, שהוא סוד ההכרעה, עד שלא יקרב זה אל זה כל זמן אשר המכריע בין שתי המחנות קיים. והביאה היא בדמות הכנסה בבית, שהנכנס בא בו בין שני השערים ובתוכו יוצא ובא לעתים פנים ואחור. וכן הרוח מכריע בין האש והמים, ושמו מדת השלום מפני שבכל עת שהרוח מכריע ביניהם יש שלום. והשלום אח האמת, וע"כ אם מדת יעקב אמ"ת, הנה מדת עשו שלו"ם, וביניהם דברי שלום ואמת. וע"כ סוד המדות בדמות אמ"ש שהוא לעד על מה שנאמר בנבואה "אמת ומשפט …
… הם מדומות טרם צאתם לפועל. ופעולתם ניכרת ומושגת למשכילים על ד' צורות, ושכינתם בדם החיוני. והם משכילות בצאתם לפועל ראשונות, בדמות חיות הקדש. והם בדמות צורות של אש ששם חמרם, וצורות של רוח שגם רוח מנהיגם, וצורות של מים שהם נשפעות כמים הנובעים מהמעין, וצורות של עפר שהם מתרבות עד אין קץ כחול אשר על שפת הים. ואמנם צורתם החמישית היא צורת גלגל החוזר פנים ואחור, ואלה הם לב"ת א"ש שסודם כתב"י א"ש והם צור"ה בנפ"ש והבן זה מאד, שעל זה הסוד נתלית מעלת הנבואה. …
… הפו"ך וסודו כ"ף ה"א מל"א, גם נו"ן מל"א הפ"ך ע"ב כופ"ה גלג"ל כ"ו מהפכ"ו, והוא בע"ל הסו"ד, כלומר בע"ל הסבו"ב מסב"ב חלל"ה מסב"ב חכמ"ה הוא הגלג"ל (?) בעל הסבו"ב כנגד מדה כי יש ע"ל החס"ד שני מלאכים ממונים, האחד נקרא בשם משותף מי"ם, והשני נקרא בשם משותף לבנ"ה, והנה מי"ם כבינ"ה גם בינ"ה כמי"ם, ורמזם דמ"י מלחמ"ה, דמ"י ענ"ג. גם יש לכל דבר הפכו ועומד כנגדו, על כן תדין הטוב לטוב כמנהג הטוב.
והנה נודע כי השכלים הם ראשית המציאות במים שהם לב האיברים. וכבר נבדלו הם בהם להיות האדם לזאת מהם או מקבל חכמה באמצעותם אשר חייב מזכה וכל אשר זכה וא"כ הנה מדת כאחת מתגלגלת וכן דרך נלמדה ומדה. חבר ב' הנה 'חס"ד ופח"ד', תמצא 'ח"ד סו"ף ח"ד' 'ז"ה סו"ף ז"ה' והוא 'סוף הזזה'. והנה העולם הזה לעלם בהעל"ם הזה מעין עדן, מגיע לפנים לפנים שמו דין ערפל אשר הוא שם האלהים. והמדה האמצעית שמה תפארת, והוא מכריע מעריך ומסדר.
המלמד
… מודים בו. והוא כי השם ברא בתחילה את השמים ואת הארץ, והארץ היתה כשנבראת תהו ובהו, כלומר לא היתה מיושבת שעדיין לא נברא אדם. ואמנם מציאות תהו ובהו בארץ הוא בעבור היותה ג"כ חשך והוא על פני תהומה של הארץ, ורוח אלהים מרחפת על פני המים. ואחר כך ברא השם האור וראהו כי טוב והבדיל בינו ובין הפכו, וקרא שם לשניהם, וזכר שהשם על שניהם אחד, והוא יום. זהו המובן מפשטי העניין ההוא הנזכר בראשית הבריאה.